Page 92 - מתנת משה חלק ו - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 92

‫משה‬  ‫'ג גריש ‪' -‬ג הלע‬                            ‫מתנת‬  ‫צב‬

‫כערכו של כבש‪ ,‬הרי שחובת התשלום הינה בהתאם‬                   ‫מזיק נכס מבוטח‬
                                       ‫להפסד‪.‬‬
                                                 ‫בקובץ שערי תורה (אדר תרע"ח) האריך לדון‬
‫אך דחו ראיה זו שיתכן שדין זה נאמר רק בקרבן‪,‬‬      ‫בזה הגאון רבי יואב יהושע וינגרטן זצ"ל מחבר‬
‫וזאת מכיון שאין לבעלים ערך ממון בבהמה אלא רק‬     ‫הספר חלקת יואב‪ ,‬והוא הציג שם ראיות רבות‬
‫מחמת שהוא יכול להפטר בבהמה זו מחובתו‪ ,‬ולכן‬       ‫לפשוט ספק זה‪ ,1‬ולטענתו ההתדיינות אודות המזיק‬
‫באופן שהבעלים יכולים להיפטר מחובתם בכבש‬          ‫נכס מבוטח נגזרת מספק זה‪ ,‬כי המזיק נכס שיש‬
                                                 ‫עליו ביטוח הרי הוא לא היסב לבעל הבית הפסד‪,‬‬
    ‫ממילא אין חיוב לשלם לבעלים אלא דמי כבש‪.‬‬      ‫וזאת מחמת שחברת הביטוח תפצה את בעל הנכס‬
                                                 ‫על הנזק‪ ,‬אך מנגד הרי הוא הזיק את הנכס‪ ,‬כך שאם‬
            ‫רצה מזה גובה‬                         ‫נכריע שאין בסיס לתביעת נזקין אלא רק כשיש‬
                                                 ‫לניזוק הפסד‪ ,‬אם כן המזיק נכס מבוטח יהיה פטור‪,‬‬
‫ב‪ .‬ראיה נוספת הביאו מדברי רב חסדא (בבא‬           ‫אך אם המסקנה תהיה שחיוב המזיק הוא אף אם‬
‫קמא דף קי"א עמוד ב') גזל ובא אחר ואכלו "רצה‬      ‫לא אירע הפסד ממון לניזוק‪ ,‬ממילא גם המזיק נכס‬
‫מזה גובה רצה מזה גובה"‪ ,‬וכלל לא הועלתה שם‬
‫אופציה שלישית שתהיה לבעלים אפשרות לגבות‬                             ‫מבוטח יאלץ לשלם על הנזק‪.‬‬
‫משניהם‪ ,‬ובהכרח שאין עילה לתביעת נזקין ללא‬
‫שיש לניזוק הפסד‪ ,‬ולכן אם האחד שילם ממילא כבר‬            ‫הוכחות לפטור את המזיק‬

             ‫אין אפשרות לשוב ולתבוע את השני‪.‬‬     ‫ושם (עלה א') הבאנו כמה ראיות להוכיח‬
                                                       ‫שתשלומי נזקין הם רק כאשר הניזוק הופסד‪.‬‬
             ‫סופר סת"ם‬
                                                            ‫כבש תחת השור‬
‫ג‪ .‬בברכת רצ"ה לגאון רבי צבי הירש אורנשטיין‬
‫זצ"ל‪ 2‬הוכיח מגיטין (דף נ"ד עמוד ב') שסופר שהודה‬  ‫א‪ .‬בבא קמא (דף ע"ח עמוד ב') מבואר שהגונב‬
‫שהוא כתב את ספר התורה שלא לשמה אינו צריך‬         ‫שור שהוקדש לקרבן עולה אינו חיב לשלם לבעלים‬
‫לשלם על גווילי ספר התורה‪ ,‬ובהכרח שמכיון שהוא‬     ‫אלא רק כבש‪ ,‬וזאת מכיון שהבעלים יכול לצאת‬
‫לא נאמן על כך והספר תורה מוחזק ככשר‪ ,‬ממילא‬       ‫ידי חובתו בכבש‪ ,‬כך שאין לבעלים הפסד אלא‬
‫הבעלים לא הופסדו‪ ,‬ולכן הסופר פטור מלשלם על‬

                                           ‫כך‪.‬‬

‫ולפי מסקנה זאת המזיק חפץ המבוטח בחברת ביטוח אין לניזוק כל עילה‬
‫לתבוע את המזיק‪ ,‬כי מאחר וחברת הביטוח כבר פיצתה אותו על הנזק ממילא אין‬

              ‫לניזוק כל הפסד מהנזק‪ ,‬ואין תביעת נזקין ללא שיהיה לניזוק הפסד‪.‬‬

‫‪ .	1‬ולאחר שהחלקת יואב קיבל תגובות רבות על מאמרו הוא חזר וכתב על כך בשנת תרפ"א בקובץ דגל התורה‬
                                                                                                      ‫(סימן י"ג)‪.‬‬

‫‪ .	2‬ודבריו הובאו בשו"ת ישועת יעקב (יורה דעה הלכות ספר תורה‪ ,‬ובשו"ת בית יצחק יורה דעה חלק ב' סימן ק"ד)‪.‬‬
   87   88   89   90   91   92   93   94   95   96   97