Page 90 - מתנת משה חלק ו - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ג גריש ‪' -‬ב הלע‬ ‫מתנת‬ ‫צ‬

‫מן הנהר הרי זו זכיה מחודשת‪ ,‬כי הרי לדברי נתיבות‬ ‫כן כתב נתיבות המשפט שאף שמיד כאשר החמור‬
‫המשפט מעולם בעליו של החמור לא איבד את‬ ‫טבע בנהר בעליו התיאשו ממנו‪ ,‬אך הרי יאוש אינו‬
‫זכותו על החמור‪ ,‬ובהכרח נימוקו של רב הוא שעליית‬ ‫מפקיע את החמור מבעליו עד שאחר יזכה בו‪,‬‬
‫החמור מהנהר הינה מחמת שמשמים ריחמו על‬ ‫ומאחר ולא היה איש שקדם וזכה בחמור‪ ,‬ממילא‬
‫המציל‪ ,‬וממילא ניתן לדמות זאת למזיק חפץ מבוטח‬ ‫כאשר החמור עלה מן הנהר הוא נותר כבתחילה‬
‫שלמרות שהניזוק יקבל פיצוים מחברת הביטוח אין‬
‫בזה עילה לפטור את המזיק‪ ,‬כי התשלומים של‬ ‫ברשות בעליו‪ ,‬ולא היתה זו זכיה מחודשת‪.‬‬
‫חברת הביטוח הינן בגלל ההתחייבות של חברת‬ ‫וכתב האור שמח שלדברי נתיבות המשפט‬
‫בהכרח הבסיס לפסיקתו של רב אינה מחמת‬
‫הביטוח לניזוק‪.‬‬ ‫שכאשר המציל זכה בחמור לאחר שהחמור עלה‬

‫לסיכום‪:‬‬

‫ניתן לפרש בשני אופנים את סברת רב "משמיא רחימו עליה"‪ ,‬וההבדל בין שני‬
‫הפירושים יהיה משמעותי כלפי היכולת להקיש מפסיקתו של רב לגבי המזיק חפץ‬

‫מבוטח‪.‬‬

‫ביאור א'‪:‬‬

‫בשו"ת הרי בשמים פירש שמכיון שבשעה שהחמור טבע בנהר הבעלים התיאשו‬
‫ממנו והחמור נעשה הפקר‪ ,‬לכן גם כאשר החמור עלה מן הנהר והבעלים חזרו וזכו‬
‫בו הרי זו זכיה מחודשת‪ ,‬ומפני כן אין זה פוטר את הבעלים של החמור ששוה מאתים‬
‫מלשלם מנה למציל‪ ,‬ולפי גישה זו לא ניתן לדמות את פסיקתו של רב למזיק חפץ‬

‫מבוטח‪.‬‬

‫ביאור ב'‪:‬‬

‫אך האור שמח הבין שהטעם שרב חייב את הבעלים של החמור לשלם למציל‬
‫בגלל שעליית החמור מהנהר היתה מחמת שמשמים ריחמו על המציל‪ ,‬ומאחר‬
‫שההפסד נמנע מפאת המציל לכן עליית החמור מהמים אינה מכהה את הנזק‪ ,‬ולכן‬
‫האור שמח למד מכאן לגבי מזיק נכס מבוטח‪ ,‬שמאחר והתשלום של חברת הביטוח‬
‫הינה בשל פוליסת הביטוח שנרכשה על ידי הניזוק‪ ,‬לכן התשלומים אינן מבטלים‬

‫את הנזק‪ ,‬ועל המזיק לשלם לניזוק‪.‬‬