Page 85 - מתנת משה חלק ו - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 85

‫מתנת חוטיבה משה פה‬

‫הדין והרי הן בכלל הדינים שיש גם כיום לבית הדין‬             ‫לצאת ידי שמים‬
‫סמכות לדון עליהם‪ ,‬כי אמנם הש"ך (חושן משפט‬
‫סימן א' ס"ק ב') כתב בשם מהרש"ל שבזמן הזה אין‬    ‫ראשית כבר כתב הקצות החושן (סימן א' ס"ק‬
‫לבית דין סמכות לדון על נזקי אש‪ ,‬ובהגהות אשר"י‬   ‫ז') שלמרות שבזמן הזה סמכויותיו של בית דין‬
‫(בבא קמא פרק ח' סימן ב') כתב שמהרי"ח הסתפק‬      ‫מוגבלות‪ ,‬אבל המוגבלות של בית דין אינה פוטרת‬
‫בזה‪ ,‬אבל בקצות החושן (סימן א' ס"ק ב') הכריע‬     ‫את המזיק ממחויבויותיו כלפי הניזוק‪ ,‬אלא שבית‬
‫שדנים נזקי אש אף בזמן הזה מפני שכן כתבו הגהות‬   ‫דין אינם יכולים לכוף את המזיק לשלם‪ ,‬אבל באם‬
‫אשר"י (שם) בשם ר"ח‪ ,‬ובמרדכי (בבא קמא סימן‬       ‫הוא לא ישלם הרי הוא כגזלן‪[ ,‬וזאת בשונה מדיני‬
‫פ') בשם אבי העזרי‪ ,‬ואין לדחות דבריהם מחמת‬       ‫קנסות שכל עוד שבית הדין לא השית את הקנס על‬
‫ספיקו של מהרי"ח‪ ,‬וכן הכרעת רבים מהפוסקים‪,‬‬       ‫הנתבע כלל לא חלה עליו חובת התשלומים]‪ ,‬ולכן‬
‫ולכן כתב בפתחי תשובה (חושן משפט סימן א' ס"ק‬     ‫יש חשיבות ללבן את ההלכות בכדי שהמזיק יהיה‬
‫ב') שכן הכרעת ההלכה שדנים נזקי אש גם בזמן‬       ‫מודע למחויבותו כלפי הניזוק‪ ,‬ואם הוא אדם ישר‬
                                                ‫וירא אלקים ומעונין לקיים את חיוביו גם ללא כפית‬
                                          ‫הזה‪.‬‬  ‫בית דין הוא ישלם לניזוק על ההפסדים‪ ,‬ובכך הוא גם‬

           ‫חובל בזמן הזה‬                                                   ‫יהיה נקי בדיני שמים‪.‬‬

‫אמנם לענין אדם שחבל באדם מפורש בבבא‬                             ‫נידוי‬
‫קמא (דף פ"ד עמוד א') "נזקי אדם באדם ונזקי‬
‫אדם בשור אין גובין אותו בבבל"‪ ,‬אך כידוע תשלומי‬  ‫ובנוסף לזה מבואר בשולחן ערוך (חושן משפט‬
‫החבלה באדם שחבל באדם מורכבים מחמשה‬              ‫סימן א' סעיף ה') שאף כאשר אין לבית דין סמכות‬
‫סעיפים‪ :‬נזק [תשלום על נזקים בלתי הפיכים]‪ ,‬צער‬   ‫לכוף את המזיק לשלם‪ ,‬אך בית דין רשאי להפעיל‬
‫[פיצוי על הצער שסבל המוכה]‪ ,‬ריפוי [הוצאות‬       ‫על המזיק אמצעי לחץ בכדי לגרום לו לשלם‪ ,‬וכגון‬
‫רפואיות]‪ ,‬שבת [פיצוי על השבתתו מעבודתו]‪,‬‬        ‫שבית דין ינדו את המזיק עד שהוא יפייס את הניזוק‪.‬‬
‫ובושת [פיצוי על הבושה שהסבה לו הפציעה]‪,‬‬
‫ונחלקו בזה הראשונים‪ ,‬שיטת הרמב"ם (הלכות‬                        ‫תפיסה‬
‫סנהדרין פרק ה' הלכה י') שכלל זה שנזקי אדם‬
‫באדם לא דנים בזמן הזה נאמר רק על נזק צער‬        ‫ועוד מבואר בשולחן ערוך (חושן משפט סימן א'‬
‫ובושת‪ ,‬אבל ריפוי ושבת גובים אף בזמן הזה‪ ,‬וכן‬    ‫סעיף ה') שלמרות שבית דין אינם כופים את המזיק‪,‬‬
‫נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט סימן א' סעיף‬        ‫אבל הניזוק רשאי לעשות דין לעצמו ולתפוס מנכסיו‬
‫ב')‪ ,‬אך הרמ"א הביא את שיטת הרא"ש שאף ריפוי‬      ‫של המזיק לצורך גוביינא‪ ,‬ומפני כן עלינו לברר‬
‫ושבת אין גובים בזמן הזה‪ ,‬וכתב הרמ"א "ולא ראיתי‬  ‫האם אכן במקרים הנזכרים יהיה המזיק חייב לשלם‬
‫נוהגין לדקדק בזה‪ ,‬רק כופין החובל לפייס הנחבל‬    ‫למרות שהניזוק קיבל את ההוצאות וההפסדים‬
                                                ‫מחברת הביטוח‪ ,‬וזאת בכדי שנדע האם יש לניזוק‬
                       ‫ולקנסו כפי הנראה להם"‪.‬‬
                                                              ‫זכות לעכב לעצמו ממון של המזיק‪.‬‬

            ‫חיוב השומרים‬                                    ‫אש בזמן הזה‬

‫ודיני שומרים פשוט שדנים אף כיום‪ ,‬וכן מפורש‬      ‫אך גם ללא זאת יש צדדים בהלכה שהמקרים‬
‫במרדכי (בבא קמא פרק החובל סימן פ')‪ ,‬ובים של‬     ‫הנזכרים גם בזמן הזה הינן בתחום השיפוט של בית‬
   80   81   82   83   84   85   86   87   88   89   90