Page 38 - מתנת משה חלק ו - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 38

‫משה‬  ‫'א גירש ‪' -‬ו הלע‬                            ‫מתנת‬  ‫לח‬

       ‫שומר שמסר לשומר חייב‬                              ‫אוקמי גברא בחריקאי‬

‫אך כמובן שבמקרה הקלאסי יהיה ניתן לחייב‬           ‫והחתם סופר (בחידושיו לבבא מציעא* דף ל"ה‬
‫את השומר הראשון לשלם לבעלים גם אם הוא‬            ‫עמוד ב') כיוון מדעתו לפסיקתו של השבות יעקב‬
‫לא יקבל כלל תשלום מהשומר השני‪ ,‬כי הרי נפסק‬       ‫וגם הוא מחלק בין שוכר שהשאיל ובין שומר חינם‬
‫להלכה ששומר שמסר לשומר חייב‪ ,‬מה שמייתר‬           ‫שמסר לשומר שכר‪ ,‬והוא מתייחס בדבריו לדברי‬
‫את הנידון האם השומר השני ישלם לשומר הראשון‬       ‫התוספות בבא קמא שלכאורה מפורש בדבריהם‬
‫או לבעלים‪ ,‬כי בין כך ובין כך על השומר הראשון‬     ‫שדברי רבי יוסי רלוונטים גם למקרה ששומר חינם‬
                                                 ‫מסר לשומר שכר‪ ,‬שאין הלה רשאי לעשות סחורה‬
        ‫לשלם לבעלים‪ ,‬כדין שומר שמסר לשומר‪.‬‬       ‫בממונו של חבירו‪ ,‬והחתם סופר דוחה את הראיה‬
                                                 ‫מדברי התוספות וטוען שדברי התוספות לא נאמרו‬
‫אמנם באופנים שנפסק להלכה בשולחן ערוך‬             ‫אליבא דהלכתא‪ ,‬כי דברי התוספות נסובו על שיטת‬
‫(חושן משפט סימן רצ"א סעיף כ"ו) ששומר שמסר‬        ‫עולא הסובר ששומר שמסר לשומר פטור‪ ,‬וסיבת‬
‫לשומר פטור‪ ,‬וכגון שהתברר ללא ספק שארע‬            ‫הפטור מבוארת בראשונים (רמב"ן בבא מציעא דף‬
‫אונס לפיקדון‪ ,‬או כאשר הבעלים של החפץ רגיל‬        ‫ל"ו עמוד א'‪ ,‬ועוד) שהוא מחמת שהשומר הראשון‬
‫להשתמש בשירותיו של השומר השני‪ ,‬שבמקרים‬           ‫טוען לבעלים 'אוקמי גברא בחריקאי' ‪ -‬העמדתי‬
‫אלו נפסק להלכה ששומר שמסר לשומר פטור‬             ‫אדם אחר במקומי‪ ,‬ומכיוון שכך אם כן בוודאי‬
‫מחיוביו לבעלים‪ ,‬בזה חידשו השבות יעקב‬             ‫שהשומר צריך לשלם לבעלים ולא לשומר הראשון‪,‬‬
‫והחתם סופר שגם אם השומר השני ישלם לשומר‬          ‫כי הרי השומר הראשון התחלף עם השומר השני‬
‫הראשון‪ ,‬השומר הראשון לא יהיה חייב להעביר את‬      ‫והעמידו במקומו‪[ ,‬ולמרות זאת לרבנן החולקים על‬
‫התשלומים לבעלים‪ ,‬ואין זה בכלל עושה סחורה‬         ‫רבי יוסי השומר ישלם לשומר הראשון‪ ,‬וכמו שביאר‬
‫בממונו של חבירו‪ ,‬כי הרי סיבת התשלום הינה‬
‫מחמת שהשומר הראשון שילם לשומר השני על כך‬                               ‫שם הרמב"ן את סברתם]‪.‬‬

                        ‫שהוא ישמור את החפץ‪.‬‬      ‫אבל להלכה ששומר שמסר לשומר חייב‪ ,‬אם כן‬
                                                 ‫אין אנו רואים את השומר השני כמחליף של השומר‬
      ‫העולה מדברי החתם סופר‬                      ‫הראשון‪ ,‬ולכן אם יקרה נזק על השומר השני לשלם‬
                                                 ‫לשומר הראשון ולא לבעלים‪ ,‬ומכיוון שכפי שביאר‬
‫ישנן שתי סיבות לחייב את השומר הראשון להעביר‬      ‫השבות יעקב אין הוא בכלל עושה סחורה בפרתו של‬
‫את הכסף לבעלים‪ ,‬א‪ .‬מחמת חיוביו של השומר‬          ‫חבירו‪ ,‬ממילא השומר הראשון אינו מחויב להעביר‬
‫הראשון לבעלים כי הרי ההלכה היא ששומר שמסר‬
‫לשומר חייב‪ ,‬וכפי שנפסק בשולחן ערוך (חושן משפט‬                              ‫את התשלום לבעלים‪.‬‬
‫סימן רצ"א סעיף כ"ו)‪ ,‬אך כמבואר שם בשולחן ערוך‬
‫ישנם אופנים שהשומר הראשון נפטר מחיוביו לבעלים‪,‬‬   ‫כך שלפי דברי החתם סופר אין סתירה‬
‫וכגון באם ידוע שהבעלים של הפיקדון רגיל לסמוך על‬  ‫מהתוספות לפסיקתו של השבות יעקב‪ ,‬ויתכן‬
‫השומר השני‪ ,‬ב‪ .‬אך יש סיבה נוספת לחייב את השומר‬   ‫שלהלכה אם שומר חינם מסר לשומר שכר והחפץ‬
‫הראשון להעביר את הכסף לבעלים של הפקדון‪ ,‬וזאת‬     ‫נגנב‪ ,‬ישלם השומר שכר לשומר חינם‪ ,‬ואין זה בכלל‬
‫מחמת שנפסק להלכה בשולחן ערוך (חושן משפט‬
                                                                  ‫עושה סחורה בפרתו של חבירו‪.‬‬

‫	* שהודפסו בהוצאת מכון חתם סופר‪ ,‬ומקור הדברים בחידושי סוגיות ירושלים‪ ,‬תרנ"ג‪( ,‬סימן ט"ו)‪.‬‬
   33   34   35   36   37   38   39   40   41   42   43