Page 30 - מתנת משה חלק ו - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 30

‫משה‬  ‫'א גירש ‪' -‬ה הלע‬                           ‫מתנת‬  ‫ל‬

‫אבל הש"ך (ס"ק ב') סבור שדברי רבי יוסי נאמרו גם באופן שהיה לשוכר רשות‬
‫להשאיל את הפרה‪ ,‬והוא הבין שעקרונית אף הסמ"ע סבור כן‪ ,‬וכן נראה מדברי נתיבות‬
‫המשפט (ס"ק ג')‪ ,‬וכן הוא במחנה אפרים (הלכות שכירות סימן י"ט)‪ ,‬ובקצות החושן‬
‫(סימן שס"ג ס"ק ח')‪ ,‬וכן הסיק בביאור הגר"א (חושן משפט סימן שס"ג אות ל')‪ ,‬והמנחת‬

     ‫פתים (חושן משפט סימן ש"ז סעיף ה') הוכיח כן מינה וביה מדברי השולחן ערוך‪.‬‬

‫בדברינו דלהלן נציג כמה סוגיות שמשם הוכיחו הפוסקים כנגד שיטת הנימוקי יוסף‪.‬‬

‫בגמרא שלא כדברי הנימוקי יוסף הסבור שדברי רבי‬             ‫שומר שמסר לשומר‬
‫יוסי נאמרו רק באופן שלא היה לשוכר היתר הלכתי‬
‫להשאיל את הפרה‪ ,‬וכן הוכיח קצות החושן (סימן‬      ‫הש"ך (חושן משפט סימן ש"ז ס"ק ב') בסיום‬
                                                ‫דבריו כתב להוכיח שדברי רבי יוסי נאמרו גם כאשר‬
                                ‫שס"ג ס"ק ח')‪.‬‬   ‫היה לשוכר רשות להשאיל את הפרה‪" ,‬והכי איתא‬
                                                ‫בש"ס"‪ ,‬וכוונתו שכן מפורש בבבא מציעא (דף ל"ו‬
    ‫דברי הנימוקי יוסף רק למסקנה‬                 ‫עמוד א')‪" ,‬אתמר‪ ,‬שומר שמסר לשומר‪[ ,‬ראובן קיבל‬
                                                ‫חפץ לשמור‪ ,‬והוא ביקש משמעון לשמור במקומו‪,‬‬
‫ומתרץ מהרי"א הלוי ז"ל שהגמרא נזקקה לבאר‬         ‫ואירע נזק לפיקדון]‪ ,‬רב אמר פטור‪ ,‬ורבי יוחנן אמר‬
‫כך את המשנה רק לפי מי שסובר ששומר שמסר‬          ‫חייב‪ ...‬דאמר ליה אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר‪,‬‬
‫לשומר חייב מחמת שהבעלים יכולים לטעון שאין‬       ‫[הסיבה שרבי יוחנן מחייב את ראובן לשלם מחמת‬
‫רצוני שיהיה פיקדוני ביד אחר‪ ,‬ולכן בהכרח חייבים‬  ‫שהבעלים טוען לראובן שהוא סומך רק עליו‪ ,‬ואילו‬
‫לבאר שבמשנה מדובר באופן שהיה לשוכר רשות‬         ‫על שמעון הוא אינו סומך]‪ ...,‬איתיביה רבי אבא‬
‫להשאיל את הפרה‪ ,‬אבל למסקנת הגמרא (בבא‬           ‫בר ממל לרבי אמי השוכר פרה מחבירו והשאילה‬
‫מציעא דף ל"ו עמוד ב') שרבי יוחנן מחייב בשומר‬    ‫לאחר ומתה כדרכה‪ ,‬ישבע השוכר שמתה כדרכה‪,‬‬
‫שמסר לשומר מסיבה שונה‪ ,‬ממילא אין כל מניעה‬       ‫והשואל משלם לשוכר‪ ,‬ואם איתא‪[ ,‬ואם אכן שומר‬
‫לפרש את המשנה כשהשוכר השאיל את הפרה‬             ‫שמסר לשומר חייב]‪ ,‬לימא ליה אין רצוני שיהא‬
‫שלא כדין‪ ,‬ולמסקנה זאת חידש הנימוקי יוסף‬         ‫פקדוני ביד אחר‪[ ,‬גם במקרה זה יטענו הבעלים‬
‫שהמשנה עוסקת דווקא באופן שלא היה רשות‬           ‫של הפרה לשוכר‪ ,‬אין רצוני שהפרה תהיה אצל‬
‫לשוכר להשאיל את הפרה‪ ,‬אבל אם השוכר השאיל‬        ‫השואל‪ ,‬וממילא השוכר יהיה חייב לשלם לבעלים‬
‫את הפרה כדין הרווח יהיה לשוכר ולא לבעלים של‬     ‫על הפרה]‪ ,‬אמר ליה הכא במאי עסקינן בשנתנו לו‬
                                                ‫הבעלים רשות להשאיל‪[ ,‬הגמרא מפרשת שהמשנה‬
                                        ‫הפרה‪.‬‬   ‫עוסקת במקרה שהבעלים הביעו הסכמה לכך‬
                                                ‫שהשוכר ישאיל לאחר את הפרה]"‪ ,‬הרי שהגמרא‬
‫וכן מפורש בריטב"א (בבא מציעא דף ל"ה עמוד‬        ‫מפרשת שהמשנה עוסקת באופן שהיה לשוכר‬
‫ב') שכתב "הא פריכא בגמרא במתניתין [שאלה זו‬      ‫רשות להשאיל את הפרה‪ ,‬ולמרות זאת רבי יוסי חלק‬
‫שאלו בגמרא בפירוש דברי המשנה]‪ ,‬לרבי יוחנן‬       ‫שם במשנה וטען כיצד הלה עושה סחורה בפרתו‬
‫דסבר שיכול לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר‪,‬‬  ‫של חבירו‪ ,‬ומוכח שדברי רבי יוסי נאמרו גם באופן‬
‫[לשיטת רבי יוחנן שהבעלים יכולים לטעון שאין‬      ‫שהיה לשוכר רשות להשאיל‪ ,‬ולכאורה מפורש כאן‬
‫רצונם שיהיה פיקדונם ביד אחר‪ ,‬אם כן מדוע רבנן‬
‫סבורים שהשוכר מקבל את הכסף]‪ ,‬ופריק לה‬
‫כשאמרו בעלים לשוכר השאילה לדעתך‪[ ,‬ופירשו‬
   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35