Page 28 - מתנת משה חלק ו - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'א גירש ‪' -‬ד הלע‬ ‫מתנת‬ ‫כח‬

‫הפרה כדין‪ ,‬התשלומים יהיו לבעלים של הפרה‪,‬‬ ‫השוכר קיבל רשות להשאיל לאחר את הפרה‪ ,‬כי‬
‫ולפי זה שוכר שביטח את הדירה המושכרת גם‬ ‫כהמשך לדינו של רבי יוסי נפסק בשולחן ערוך‬
‫אם הוא עשה כן כדת וכדין‪ ,‬גם בכגון זאת נפסק‬ ‫(חושן משפט סימן ש"ז סעיף ה') "אם אמר לשוכר‬
‫להלכה שאין הלה עושה סחורה מביתו של חבירו‪.‬‬ ‫אם תרצה תשאילנה ויהיה דינך עם השואל ויהיה‬
‫דיני עמך‪ ,‬אז ישלם השואל לשוכר"‪ ,‬ומוכח שלמרות‬
‫וכן ר' חיים יאלץ להעביר לבעלים של הדירה‬ ‫שהבעלים נתנו לשוכר רשות להשאיל את הפרה‪,‬‬
‫את הכסף שהוא הרוויח מהשכרת ביתם למשפחה‬ ‫עם זאת רק אם הוא אמר לו שיהיה דינו עם השואל‪,‬‬
‫האמריקאית‪ ,‬כי למרות שהיה מותר לר' חיים‬ ‫רק אז השואל ישלם לשוכר‪ ,‬אבל אם הבעלים של‬
‫להשכיר להם את הבית‪ ,‬אך אין בהיתר זה סיבה‬ ‫הפרה לא התנה עם השוכר שיהיה דינו עם השואל‪,‬‬
‫לאפשר לר' חיים לעשות סחורה מביתו של חבירו‪.‬‬ ‫אז התשלומים יהיו של הבעלים‪ ,‬וזאת למרות שהיה‬
‫לשוכר רשות להשאיל את הפרה‪ ,‬הרי שהשולחן‬
‫קנין פירות וקנין הגוף‬ ‫ערוך פסק להלכה שדינו של רבי יוסי אמת גם באם‬
‫היה לשוכר רשות להשאיל‪ ,‬וכל זאת שלא כדברי‬
‫אך אם כן יש לתמוה שהרי במפורש נפסק‬ ‫הנימוקי יוסף הסבור שדברי רבי יוסי נאמרו רק‬
‫ברמ"א (חושן משפט סימן שס"ג סעיף י') "השוכר‬
‫בית מחבירו וחזר והשכירו לאחרים ביותר ממה‬ ‫כאשר השוכר השאיל לאחר שלא כדין‪.‬‬
‫ששכרו‪ ,‬אם היה לו רשות להשכירו לאחרים בענין‬
‫שנתבאר לעיל סי' שט"ז‪ ,‬המותר הוא שלו"‪ ,‬וכמבואר‬ ‫מסקנת הדברים‪:‬‬
‫דין זה מקורו מהנימוקי יוסף שביאר שדינו של‬
‫רבי יוסי אינו רלוונטי במקרה זה מאחר והשוכר‬ ‫הנימוקי יוסף (בבא קמא דף ט' עמוד א' מדפי‬
‫השכיר את הבית לאחרים על פי דין‪ ,‬וכל דברי רבי‬ ‫הרי"ף) כתב שדברי רבי יוסי שאין הלה רשאי לעשות‬
‫יוסי נאמרו רק במקרה שהשוכר השכיר לאחרים‬ ‫סחורה בממון חבירו‪ ,‬לא נאמרו באופן שהיה לשוכר‬
‫שלא כדין‪ ,‬ומכיוון שכאמור לא נפסק כך להלכה‪,‬‬ ‫היתר להשאיל לאחרים‪ ,‬ובמקרה כזה הרווחים יהיו‬
‫אלא נפסק להלכה שדברי רבי יוסי רלוונטים גם‬ ‫של השוכר‪ ,‬וכן נראה לכאורה מדברי הסמ"ע (חושן‬
‫כאשר היה לשוכר רשות להשאיל את הפרה‪ ,‬אם כן‬
‫מדוע הרמ"א פסק להלכה את דברי הנימוקי יוסף‬ ‫משפט סימן ש"ז ס"ק ה')‪.‬‬
‫המבוססים על ההנחה שדברי רבי יוסי לא נאמרו‬
‫אבל הש"ך (ס"ק ב') סבור שדברי רבי יוסי נאמרו‬
‫באופן שהיה לשוכר היתר להשאיל את הפרה‪.‬‬ ‫גם באופן שהיה לשוכר רשות להשאיל את הפרה‪,‬‬
‫והוא הבין שעקרונית אף הסמ"ע סבור כן‪ ,‬וכן נראה‬
‫את שלו הוא משכיר‬ ‫מדברי נתיבות המשפט (ס"ק ג')‪ ,‬וכן הוא במחנה‬
‫אפרים (הלכות שכירות סימן י"ט)‪ ,‬ובקצות החושן‬
‫אמנם האחרונים העניקו לפסיקתו של הרמ"א‬ ‫(סימן שס"ג ס"ק ח')‪ ,‬וכן הסיק בביאור הגר"א (חושן‬
‫פרשנות שונה‪ ,‬ולדבריהם פסיקתו של הרמ"א אינה‬ ‫משפט סימן שס"ג אות ל')‪ ,‬והמנחת פתים (חושן‬
‫מיוסדת על שיטת הנימוקי יוסף‪ ,‬ומפני כן פסיקת‬ ‫משפט סימן ש"ז סעיף ה') הוכיח כן מינה וביה מדברי‬
‫הרמ"א אינה סותרת את ההנחה שדברי רבי יוסי‬
‫רלוונטים גם אם היה לשוכר רשות להשאיל את‬ ‫השולחן ערוך‪.‬‬
‫הפרה‪ ,‬אלא הנימוק לדברי הרמ"א הינם מחמת‬
‫שכידוע בכל חפץ יש קנין פירות ויש קנין הגוף‪,‬‬ ‫ומכל זה נראה ששיטת הנימוקי יוסף לא‬
‫נפסקה להלכה‪ ,‬וגם כאשר השוכר השאיל את‬