Page 21 - מתנת משה חלק ו - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת חוטיבה משה כא‬

‫הכריעו להלכה שלא כשיטת התוספות‪ ,‬וכן הוא‬ ‫פסק הלכה‬
‫בנתיבות המשפט (חידושים ס"ק ד')‪.‬‬
‫הסמ"ע (חושן משפט סימן ש"ז ס"ק ו') הוכיח‬
‫ולפי זה‪ ,‬סברתו של רבי יוסי רלוונטית גם‬ ‫מדברי הטור שההלכה היא כשיטת הראשונים‪ ,‬וכן‬
‫בנידון של חברת הביטוח‪ ,‬וממילא תשלומי‬ ‫הוכיח הש"ך (ס"ק ג') מהרי"ף ומהרמב"ם‪ ,‬ומדברי‬
‫הנימוקי יוסף‪ ,‬ותלמיד הרשב"א‪ ,‬ושכן כתב המגיד‬
‫הביטוח יועברו לבעלי הדירה‪.‬‬ ‫משנה (הלכות שכירות פרק א' הלכה ו')‪ ,‬ולכן הם‬

‫עלה ג'‬

‫כיצד הלה עושה סחורה מדירתו של חבירו‬

‫בעלה ב' ביארנו בהרחבה את שיטות הראשונים בסברתו של רבי יוסי כיצד הלה‬
‫עושה סחורה בדירתו של חבירו‪ ,‬וערכנו משוואה בין סוגיא זו ובין הנידון של חבירות‬
‫הביטוח‪ ,‬והסקנו שלפי שיטת הראשונים שביארו שמחמת זאת שאין הלה יכול לעשות‬
‫סחורה בפרתו של חבירו לכן בהכרח שהשוכר לא התכוון לשעבד אליו את השואל‪,‬‬
‫אלא הוא היה רק שליח של הבעלים‪ ,‬ולכן השואל משועבד לבעלים של הפרה‪ ,‬ואם כן‬
‫הוא הדין לעניין אדם זר שביטח את ביתו של חבירו בעל הבית יהיה זכאי לקבל את‬

‫תשלומי הביטוח‪ ,‬כי לא יתכן שהלה יעשה סחורה מביתו של חבירו‪.‬‬

‫שהבעלים יקבל את הכסף‪ ,‬אלא שטענה זו מהווה‬ ‫ואכן האור שמח (הלכות שכירות פרק ה' הלכה‬
‫רק הוכחה לכך שהשואל הינו משועבד לבעלים ולא‬ ‫ו')‪ ,‬והגאון רבי יצחק אהרן הלוי איטינגא זצ"ל אב"ד‬
‫לשוכר‪ ,‬ואם כן כיצד נדמה נידון זה לנידון של חברת‬ ‫לבוב (שו"ת מהרי"א הלוי חלק ב' סימן ע"ז)‪ ,‬והגאון‬
‫הביטוח‪ ,‬והרי לחברת הביטוח כלל לא היה כל זיקה‬ ‫רבי שלמה יהודה זצ"ל אב"ד סיגט מחבר הספר‬
‫ערך ש"י בספרו תשורת ש"י (סימן שע"ה)‪ ,‬ועוד‬
‫עם בעלי הדירה‪ ,‬אלא רק עם רוכש הפוליסה‪.‬‬ ‫אחרונים‪ ,‬ביססו מסוגיא זו את פסק דינם אודות זר‬
‫שביטח את בית חבירו‪ ,‬וגם הגאון הנודע רבי שלום‬
‫דימוי דבר לדבר‬ ‫יוסף פייגנבוים ז"ל מחבר הספר משיב שלום [חי‬
‫לפני למעלה ממאה שנה] דימה הנידונים ודבריו‬
‫אמנם לאחר שביארנו היטב את הסוגיא‪ ,‬מתברר‬ ‫הובאו במנחת פתים לגאון רבי מאיר אריק זצ"ל‬
‫שלשיטת הרבה מן הראשונים גם בדין של רבי יוסי‬ ‫(חושן משפט סימן ש"ז סעיף ה')‪ ,‬והוא נשא ונתן‬
‫אין כל סיבה שהשואל יהיה משועבד לבעלים של‬
‫הפרה‪ ,‬וזאת מחמת שהשוכר הוא זה שהשאיל את‬ ‫בדבריו‪.‬‬
‫הפרה‪ ,‬ולא הבעלים‪ ,‬ואלא שמחמת הטענה שלא‬
‫יתכן שאדם זר יעשה סחורה בפרתו של חבירו‪ ,‬לכן‬ ‫ובהסתכלות ראשונית ההקשר בין הנידונים‬
‫אנו אומרים שמסתבר שכוונתו של השוכר הייתה‬ ‫תמוה‪ ,‬כי למרות שההלכה כרבי יוסי שלא ניתן‬
‫להיות שלוחם של הבעלים ולשעבד את השואל‬ ‫לעשות סחורה בפרתו של חבירו ולהרוויח כסף‬
‫לבעלים של הפרה‪ ,‬וזאת מחמת שלא יתכן שכוונתו‬ ‫מחמת הנזק שארע לשני‪ ,‬אך אין בטענה זו סיבה‬