Page 18 - מתנת משה חלק ו - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'א גירש ‪' -‬ב הלע‬ ‫מתנת‬ ‫יח‬

‫שאל את הפרה מהבעלים‪ ,‬אלא אחר השכיר את‬ ‫אלא לבעלים‪ ,‬ומאחר והמשוואה בין הנידון של‬
‫הפרה מהבעלים וחזר והשאילם לו‪.‬‬ ‫חבירות הביטוח לדבריו של רבי יוסי מותנת בהבנה‬
‫נכונה של עומק שיטת הראשונים‪ ,‬לכן יש צורך‬
‫ומבאר הריטב"א שדווקא במקרה של שוכר‬ ‫להוסיף מעט בביאור דבריהם‪ ,‬וזאת מחמת שלא‬
‫שהשאיל לאחר שם אנו אומרים שהשואל השתעבד‬ ‫התבאר בדברי הראשונים מדוע באמת אנו טוענים‬
‫לבעלים של הפרה ולא למשכיר בכדי שהלה לא‬ ‫שהשוכר היה רק כשליח של הבעלים‪ ,‬ולמה שלא‬
‫יעשה סחורה בפרתו של חבירו‪ ,‬אבל היורשים הללו‬ ‫נחליט שהשוכר התכוון שהשואל יהיה משועבד לו‪,‬‬
‫שלא השאילו את הפרה מאביהם אלא הפרה נותרה‬
‫בעיזבונו‪ ,‬והם נעשו מאליהם האחראים על הפרה‪,‬‬ ‫ולא לבעלים‪.‬‬
‫בזה אנו לא אומרים שהם השתעבדו לבעלים של‬
‫אך הדברים מבוארים בדברי הריטב"א (כתובות‬
‫הפרה‪.‬‬ ‫דף ל"ד עמוד ב' ד"ה מתה) שכתב שסברת רבי יוסי‬
‫כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו מהווה‬
‫ומבואר בדבריו של הריטב"א שסברת רבי יוסי‬ ‫סיבה לכך שהבעלים יקבלו את התמורה‪ ,‬כי מאחר‬
‫כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו היא‬ ‫ויש הגיון ברור שאין כל יושר וצדק בכך שאדם זר‬
‫הסיבה לכך שכאשר השוכר השאיל את הפרה‬ ‫יעשה רווחים בממון שאינו שלו‪ ,‬על כן בהכרח‬
‫לאחר לא הייתה כוונתו שהשואל יהיה משועבד לו‪,‬‬ ‫שכאשר השוכר השאיל את הפרה לאחר לא הייתה‬
‫אלא השוכר היה רק שליח של הבעלים להשאיל את‬ ‫כוונתו לשעבד את השואל כלפיו‪ ,‬כי הרי לא יתכן‬
‫הפרה‪ ,‬ומפני כן המחויבות של השואל אינה לשוכר‬ ‫שתהייה כוונתו לעשות סחורה בפרתו של חבירו‪,‬‬
‫ואלא בהכרח שכוונתו הייתה להיות כשליח של‬
‫אלא לבעלים‪.‬‬ ‫הבעלים ולהשאיל בשליחותם את הפרה לשואל‪,‬‬
‫ולכן השואל אינו משועבד לשוכר אלא לבעלים‪ ,‬כי‬
‫מתווך‬ ‫התחייבותו של השואל הייתה לבעלים ואילו השוכר‬

‫ולדבריהם מסתבר שגם בנידון של הביטוח‬ ‫היה רק המתווך‪.‬‬
‫עלינו לומר שמאחר ולא יתכן שאדם זר יעשה‬
‫סחורה על חשבון בית שאינו שלו‪ ,‬ממילא בהכרח‬ ‫הניח להם אביהם פרה שאולה‬
‫שכאשר אדם זר ביטח את ביתו של חבירו כוונתו‬
‫הייתה שבמקרה שיארע נזק לבית אז בעל הבית‬ ‫הריטב"א מגיע למסקנה זאת בגלל שהוא‬
‫יהיה המוטב‪ ,‬ואילו השוכר שרכש את פוליסת‬ ‫מתקשה בדברי הגמרא בכתובות הפוסקת שאם‬
‫הביטוח לא היה אלא רק כמתווך בין בעלי הדירה‬ ‫ראובן שאל פרה משמעון‪ ,‬וראובן השואל מת והפרה‬
‫הועברה לשימושם של היורשים‪ ,‬ולאחר מכן הפרה‬
‫וחברת הביטוח‪.‬‬ ‫מתה מחמת אונס‪ ,‬ומבואר שם בגמרא שהיורשים‬
‫אינם חייבים באחריות על הפרה‪ ,‬וזאת כיוון שלא‬
‫כך שלשיטת שאר הראשונים סברתו של‬ ‫הם שאלו את הפרה אלא אביהם‪ ,‬ואביהם כבר אינו‬
‫רבי יוסי רלוונטית גם בנידון של חבירות הביטוח‪,‬‬
‫וכשם שלא יתכן שהלה יעשה סחורה בפרתו‬ ‫בין החיים‪[ ,‬עיין שם בסוגיא בפרטי הלכה זו]‪.‬‬
‫של חבירו‪ ,‬כך גם לא יתכן שהלה יעשה סחורה‬
‫בביתו של חבירו‪ ,‬ובהכרח שעיקר כוונתו של‬ ‫ומקשה הריטב"א במה שונה מקרה זה מהדין‬
‫רוכש פוליסת הביטוח הייתה שבעלי הדירה יהיו‬ ‫של רבי יוסי שאם השוכר השאיל לאחר את הפרה‬
‫השואל משועבד לבעלים וזאת למרות שלא הוא‬
‫הנהנים מהביטוח‪.‬‬