Page 165 - מתנת משה חלק ו - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 165

‫מתנת חוטיבה משה הסק‬

                                               ‫עלה ה'‬

‫הוקדש לאחריות‬

                            ‫‪-‬א'‪-‬‬
                   ‫מחויבות הלכתית‬

‫בשו"ת מנחת יצחק (חלק ב' סימן ע"ו) העלה טיעון חדש שיתכן שבגינו גבאי‬
‫בית הכנסת יהיו מחויבים לרכוש בתגמולי הביטוח ספרי תורה חדשים גם אם נכריע‬

                         ‫שכספי הביטוח אינם תחליף ותמורה לספרי התורה שנגנבו‪.‬‬

‫המפריש כסף לאחריות‪" ,‬אמר רב אמי המפריש‬                   ‫המפריש לאחריות‬
‫שני ציבורי מעות לאחריות [כגון המפריש אלף זוז‬
‫לרכישת קרבן‪ ,‬ובנוסף לזה הפריש עוד אלף זוז‬      ‫תמורה (דף כ"ד עמוד א') "אמר ר' הושעיא‬
‫כמקור רזרבי למימון רכישת בהמה חילופית במקרה‬    ‫המפריש שתי חטאות לאחריות‪ ,‬מתכפר באחת‬
‫שהקרבן יאבד]‪ ,‬מתכפר באחד מהן [באלף זוז הוא‬     ‫מהן‪ ,‬וחבירתה רועה"‪ ,‬רבי הושעיא מחדש שיש‬
‫ירכוש בהמה לקרבן]‪ ,‬ושני יפלו לנדבה [והאלף זוז‬  ‫אפשרות להקדיש בהמה לקרבן כשאין קדושתה‬
                                               ‫אלא רק כאחריות וכמקור רזרבי למקרה שהקרבן‬
        ‫הרזרביים ישמשו לרכישת קרבן לנדבה]"‪.‬‬    ‫יאבד‪ ,‬ולכן מי שהפריש שתי חטאות האחת‬
                                               ‫כקרבן והשניה לאחריות לשניהם יש קדושה‪ ,‬ואם‬
            ‫ייחד לאחריות‬                       ‫הקרבן לא אבד אלא הוקרב כדינו הרי אין אפשרות‬
                                               ‫להקריב גם את הקרבן הרזרבי לחטאת כי מקריבים‬
‫וכתב המשנה למלך (הלכות פסולי המוקדשין‬          ‫קרבן חטאת רק על חטא‪ ,‬והרי החטא שבגינו הוא‬
‫פרק ד' הלכה כ"א) שההלכה שחל על שניהם‬           ‫חויב להקריב קרבן כבר התכפר בקרבן שהוקרב‪,‬‬
‫קדושה אין זאת אלא אם שתי הבהמות הוקדשו‬         ‫לכן הקרבן הרזרבי ירעה עד שיסתאב‪ ,‬וכמו שנפסק‬
‫בשווה האחת כקרבן והשניה לרזרבה ולא הוברר‬       ‫ברמב"ם (הלכות פסולי המוקדשין פרק ד' הלכה‬
‫איזו לקרבן ואיזו לרזרבה‪ ,‬אבל אם הפריש קרבן‬     ‫ה') "המפריש שתי חטאות לאחריות‪ ,‬מתכפר באיזו‬
‫לחטאת וחזר וייחד בהמה נוספת לאחריות‪ ,‬במקרה‬     ‫שירצה‪ ,‬והשניה תרעה עד שיפול בה מום‪ ,‬ויפלו‬
‫זה למרות שכל עוד שהקרבן לא אבד לא תהיה‬
‫הבהמה הרזרבית קדושה‪ ,‬אבל אם הקרבן יאבד‬                                          ‫דמיה לנדבה"‪.‬‬
                                               ‫וכעין זה מבואר בתמורה (דף כ"ג עמוד ב') בדין‬
                    ‫תהיה הבהמה השניה קרבן*‪.‬‬

‫*	 במקור נכתב במשנה למלך "ולפי זה נראה לי דהיכא דהפריש אחד‪ ,‬ואחר כך הפריש אחר לאחריות‪ ,‬ואבד‬
‫הראשון‪ ,‬שהשני הוא חולין‪ ,‬לפי שלא חלה קדושה על השני אלא לאחר אבידת ראשון‪ ,‬שהרי על תנאי הקדיש‬
‫השני"‪ ,‬ולפי זה מבואר במשנה למלך שאין אפשרות להקדיש קרבן לאחריות בלבד‪ ,‬כי הרי נכתב במשנה‬
‫למלך שהבהמה הרזרבית תצא לחולין למרות שהקרבן אבד‪ ,‬אבל מעיון בדבריו ברור שיש כאן טעות סופר‪,‬‬
‫ולכן המנחת יצחק הגיה את דברי המשנה למלך‪ ,‬וכתב שצריך לומר "וקרב הראשון‪ ,‬שהשני הוא חולין"‪ ,‬והיינו‬
   160   161   162   163   164   165   166   167   168   169   170