Page 161 - מתנת משה חלק ו - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת חוטיבה משה אסק‬

‫בעליה מעליה‪ ,‬שמא יאמר הגוי הקדשתי דבר לבית‬ ‫וכן נפסק ברמב"ם (הלכות מתנות ענים פרק ח'‬
‫הכנסת של יהודים ומכרוהו לעצמן"‪.‬‬ ‫הלכה ו' ז') "מי שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת‬
‫אסור לשנותה‪ ,‬ואם לדבר מצוה מותר לשנותה‪ ,‬אף‬
‫אין לתורם זיקת ממון‬ ‫על פי שלא נשתקע שם בעליה מעליה אלא אומרים‬
‫זו המנורה או נר של פלוני‪ ,‬ואם נשתקע שם הבעלים‬
‫ומכך שאין כל מניעה למכור את המנורה כאשר‬ ‫מעליה מותר לשנותה אפילו לדבר הרשות‪ ,‬במה‬
‫כבר לא זוכרים מי תרם אותה‪ ,‬מוכח מזה שהתורם‬ ‫דברים אמורים בשהיה המתנדב ישראל‪ ,‬אבל אם היה‬
‫חפץ לבית הכנסת אין לו בזה זכות ממונית‪ ,‬ולכן אין‬ ‫גוי אסור לשנותה אפילו לדבר מצוה עד שישתקע שם‬
‫כל מניעה למכור את המנורה אף ללא הסכמת התורם‪.‬‬

‫‪-‬ב‪-‬‬
‫חקק את שמו על התרומה‬

‫מותר לו שיכתוב שמו עליו שיהא לו לזכרון‪ ,‬וראוי‬ ‫הלכה זו נמצאת גם בתלמוד ירושלמי (מגילה‬
‫לעשות כן"‪ ,‬וכתב על זה הט"ז שהרווח מכך שהתורם‬ ‫פרק ג הלכה ב') ושם הוסיפו בזה הלכה נוספת "רבי‬
‫כותב את שמו על גבי התרומה הוא "שאז לא יוכלו‬ ‫חייה בשם ר' יוחנן‪ ,‬אם היה שם הבעלים חקוק עליהן‪,‬‬
‫הצבור לשנות אותו דבר למידי אחרינא‪[ ,‬לא יהיה‬ ‫כמו שלא נשתכח שם הבעלים מהן"‪ ,‬רבי יוחנן פסק‬
‫היתר להחליף את החפץ שנתרם בחפץ אחר]‪ ,‬וכמו‬ ‫שאם היה חקוק על גבי המנורה את שם התורם‪ ,‬אם‬
‫שכתב רמ"א (סי' רנ"ט סעיף ג')"‪ ,‬ומשמעות דברי‬ ‫כן הרי זה כמי שעדין זוכרים מי תרם את המנורה‪,‬‬
‫הט"ז הינם שלא יהיה כל היתר להחליף את החפץ‬ ‫ודברי הירושלמי הובאו להלכה ברמ"א (יורה דעה‬

‫שנתרם ואפילו בחפץ של מצוה‪.‬‬ ‫סימן רנ"ט סעיף ג')‪.‬‬

‫מתבאר שלשיטת הט"ז יש עדיפות לחפץ ששם‬ ‫ולפי פשוטו העדיפות של מנורה שחקוק‬
‫התורם חקוק עליו בכך שאסור למכור אותו אף‬ ‫עליה שם התורם היא בכך שמאחר ושם התורם‬
‫לדבר מצוה‪ ,‬וזאת בשונה מחפץ שאין שם התורם‬ ‫חקוק עליה ממילא זוכרים מי תרם אותה‪ ,‬ולפי זה‬
‫חקוק עליו‪ ,‬שבזה אף כאשר עדיין זכור מי הוא‬ ‫יהיה מותר למכור גם מנורה ששם התורם חקוק‬
‫התורם‪ ,‬למרות זאת אין כל מניעה למכור את החפץ‬ ‫עליה לצורך דבר מצוה‪ ,‬כדין מנורה שתרם אותה‬
‫לצורך רכישת חפץ של מצוה‪ ,‬אבל אם שם התורם‬ ‫יהודי שגם אם זוכרים מי תרם אותה אין כל מניעה‬
‫חקוק על גבי החפץ אין כל היתר למכור את החפץ‬ ‫למכור אותה בכדי לקנות במקומה חפץ של מצוה‪,‬‬
‫ואפילו לדבר מצוה‪ ,‬והט"ז מצין כמקור לכך את דברי‬ ‫וכן מתבאר מתוך דברי קרבן העדה בפירושו על‬
‫הרמ"א (בסימן רנ"ט סעיף ג')‪ ,‬שהם דברי הרמ"א‬
‫בשם הירושלמי‪ ,‬ולמרות ששם הקבילו את דין חפץ‬ ‫הירושלמי‪.‬‬
‫ששם התורם חקוק עליו לדין חפץ שעדין זכור מי‬
‫תרם אותו‪ ,‬אך כנראה שהט"ז הבין שאין הם שווים‬ ‫אמנם מדברי הט"ז (יורה דעה סימן רמ"ט ס"ק‬
‫בהלכותיהם‪ ,‬אלא חפץ זה ששם התורם חקוק עליו‬ ‫ד') משמע שאין כל היתר למכור חפץ ששם התורם‬
‫חקוק עליו ואפילו בכדי לרכוש במקומו חפץ של‬
‫אסור למכור אותו אף בכדי לקנות חפץ של מצוה‪.‬‬ ‫מצוה‪ ,‬דברי הט"ז נסובו על פסיקת הרמ"א (יורה‬
‫דעה סימן רמ"ט סעיף י"ג) "מי שמקדיש דבר לצדקה‬