Page 163 - מתנת משה חלק ו - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 163

‫מתנת חוטיבה משה גסק‬

           ‫כנגד תכולתו‪ ,‬ובאסיפת הנהלת בית הכנסת הוחלט‬
           ‫להמנע מלקנות בתגמולים כלי קודש מכסף‪ ,‬וזאת‬
           ‫מחמת שבאותה העת פשט באזור מכת גניבות‪ ,‬וללא‬
           ‫ספק שהמצאותם של כלי כסף בבית הכנסת תזמן לבית‬
           ‫הכנסת אורחים בלתי רצויים‪ ,‬אך אחד מהמתפללים‬
           ‫שהוריו ז"ל הקדישו לבית הכנסת גביע כסף יקר שהיה‬
           ‫חרוט עליו שמות הוריו‪ ,‬ערער על ההחלטה וטען שמאחר‬
           ‫ובית הכנסת קיבל מחברת הביטוח כסף כערך הגביע‬
           ‫שהושחת‪ ,‬לכן הוא דורש שיקנו בכסף גביע חדש ויחרטו‬

                                                ‫עליו את שמות הוריו‪.‬‬

‫כמו אלו שנשרפו ולחרוט על גבם הנצחה להוריו של‬              ‫קם זה תחת זה‬
  ‫התורם‪ ,‬כפי שהיה כתוב על כלי הכסף שנשרפו‪.‬‬
                                              ‫שאלה זו הופנתה על ידי אב"ד גייטסהד הגאון‬
               ‫הנמקה‬                          ‫רבי נפתלי הכהן שאקאויצקי זצ"ל להגאון רבי יצחק‬
                                              ‫וייס זצ"ל‪ ,‬ובתשובתו שהודפסה בספרו מנחת יצחק‬
      ‫פסיקה זו מבוססת על שתי הנחות יסוד‪:‬‬      ‫(חלק ב' סימן ע"ו) הוא דן האם למי שתרם חפץ‬
                                              ‫לבית הכנסת וחקק על גביו הקדשה יש זכות ממונית‬
‫א‪ .‬שמי שחקק הקדשה על גבי חפץ שהוא‬             ‫למנוע מכירת החפץ שתרם‪ ,‬והוכיח מדברי המראה‬
‫תרם לבית הכנסת יש לו בזה זכות ממונית‪ ,‬ויהיה‬   ‫פנים (מגילה פרק ג' הלכה ב') שאכן יש על כך‬
‫חיוב משפטי להותיר בבית הכנסת את החפץ עם‬       ‫לתורם זכות ממונית‪ ,‬שמפני כן כתב המראה פנים‬
‫ההקדשה‪ ,‬וכמו שנראה שסבורים הט"ז (יורה דעה‬     ‫שאם התורם חקק את שמו על גבי החפץ שהוא‬
‫סימן רמ"ט ס"ק ד')‪ ,‬והמראה פנים (מגילה פרק ג'‬  ‫תרם לא יהיה כל היתר למכור את החפץ‪ ,‬ולכן רבי‬
‫הלכה ב')‪ ,‬ולכן אם מכרו את החפץ חייבים לחרוט‬   ‫התפעל מכך שאנטונינוס תרם מנורה לבית הכנסת‬
‫על גבי החפץ החדש את ההקדשה שהיתה חקוקה‬        ‫וחקק את שמו עליה‪ ,‬והיינו כיון דבאופן כזה ששמו‬
                                              ‫של התורם חקוק על המנורה נותר בידו זכות ממונית‬
                          ‫על גבי החפץ שנמכר‪.‬‬  ‫שישאר לו יד ושם בבית הכנסת‪ ,‬ולכן אין כל היתר‬

‫ב‪ .‬וכן פסק זה מבוסס על כך שתגמולי הביטוח‬                             ‫למכור את החפץ שנתרם‪.‬‬
‫הינם תשלום על החפץ שנשרף‪ ,‬ואם כן לאחר‬
‫שחברת הביטוח שילמה על כלי הקודש שנשרפו‪,‬‬       ‫ולאור זאת טען המנחת יצחק שמאחר והכסף‬
‫התשלום הינו תמורה ותחליף לחפץ שנשרף‪ ,‬ולכן‬     ‫שניתן לבית הכנסת מחברת הביטוח מהוה תחליף‬
‫כשם שאם מכרו את החפץ שנתרם חייבים לחרוט‬       ‫לכלי הקודש שנשרפו‪ ,‬לכן גבאי בית הכנסת יהיו‬
‫את שם התורם על גבי החפץ שנקנה בכסף‪ ,‬כך גם‬     ‫חייבים לרכוש בתגמולי הביטוח כלי כסף חדשים‬
‫יצטרכו לחרוט את ההקדשה על גבי כלי הקודש‬
   158   159   160   161   162   163   164   165   166   167   168