Page 352 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 352

‫משה‬  ‫'ו גריש ‪' -‬ו הלע‬                             ‫מתנת‬  ‫בנש‬

‫שהתבאר (באות ד' בדרך הראשונה בביאור שיטת‬          ‫ימות בגלל המחלה‪ ,‬ולכן מכיון שהוא לא מת מחמת‬
‫הרמב"ם) שהירושלמי סובר שבמקרה זה אין כנגד‬         ‫המחלה אלא הוא מת בגלל שהבית נפל עליו‪ ,‬אם כן‬
‫הגט טענת אונס‪ ,‬וזאת בגלל שהסכימה דעתו של‬
‫הבעל שהגט יהיה תקף בכל אופן שהוא לא יקום‬                 ‫ברור שהתנאי לא יושם‪ ,‬והגט בטל בודאות‪.‬‬
‫ממיטת חוליו‪ ,‬גם אם המות יהיה מסיבות נדירות‪,‬‬
‫ולכן סובר הירושלמי שאם הבעל נטרף הגט תקף‬          ‫וזאת בשונה מפסק הרמב"ם (הלכה י"ח)‬
                                                  ‫שבסיפא של הברייתא הגט בספק‪ ,‬כי שם התנאי‬
                                      ‫בודאות‪.‬‬     ‫היה שהגט יהיה תקף רק אם לא אעמוד מחולי‬
                                                  ‫זה‪ ,‬בזה גם אם הבעל מת מסיבות אחרות התנאי‬
   ‫נקודה ג' ‪ -‬מקור הכרעת הרמב"ם‬                   ‫התממש‪ ,‬כי הרי הוא לא התרפא מהחולי‪ ,‬והערעור‬
                                                  ‫כנגד הגט הוא רק בגלל טענת אונס‪ ,‬ומכיון שטענת‬
‫לאור זאת ביאור הפני יהושע בהכרח אינו‬              ‫האונס הינה טענה מסופקת כי הרי יתכן שלולא זאת‬
‫תואם את דברי הרא"ש (גיטין פרק ו' סימן ד')‬         ‫שהבית נפל על הבעל הוא היה מת מהמחלה‪ ,‬לכן‬
‫שהמקור לספק של הרמב"ם (בהלכה י"ח) הוא‬              ‫באופן כזה פסק הרמב"ם שהגט יהיה מוטל בספק‪.‬‬
‫מחמת שהרמב"ם חש לירושלמי‪ ,‬כי הרי לביאור‬
‫הפני יהושע אין היתכנות בדברי הירושלמי‪ ,‬וכמו‬       ‫נקודה ב' ‪ -‬ללא זיקה להכרעת הירושלמי‬
‫שהתחדד בנקודה השניה‪ ,‬ואם כן בהכרח שהמקור‬
‫לספקו של הרמב"ם הוא כמו שכתבו הר"ן (על‬            ‫למרות שהרמב"ם סבר כירושלמי שחילק בין‬
‫הרי"ף בגיטין דף ל"ה עמוד א') והמגיד משנה (פרק‬     ‫הרישא לסיפא של הברייתא‪ ,‬אבל להכרעת הרמב"ם‬
‫ט' מהלכות גירושין הלכה י"ז) שכך פירש הרמב"ם‬       ‫אין היתכנות בירושלמי‪ ,‬כי הרי הירושלמי הכריע‬
‫את הכרעת בני ארץ ישראל שהובא (בגיטין דף ע"ג‬       ‫בבירור שאם הבעל מת מיתה משונה הגט תקף‪,‬‬
‫עמוד א') "שלחו מתם אכלו ארי אין לנו"‪ ,‬היינו שאין‬  ‫והרי ודאי שאין הדבר ברור שלולא זאת שהאריה‬
‫לנו אפשרות להכריע על כשרותו של הגט‪ ,‬וממילא‬        ‫טרף את הבעל הוא היה מת מהמחלה‪ ,‬ואם כן מכך‬
                                                  ‫שהירושלמי הכריע שהגט תקף בודאות‪ ,‬בהכרח‬
                          ‫האשה ספק מגורשת‪.‬‬        ‫שנימוקו אינו מחמת סברת הפני יהושע‪ ,‬אלא כמו‬
   347   348   349   350   351   352   353   354   355   356   357