Page 352 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 352
משה 'ו גריש ' -ו הלע מתנת בנש
שהתבאר (באות ד' בדרך הראשונה בביאור שיטת ימות בגלל המחלה ,ולכן מכיון שהוא לא מת מחמת
הרמב"ם) שהירושלמי סובר שבמקרה זה אין כנגד המחלה אלא הוא מת בגלל שהבית נפל עליו ,אם כן
הגט טענת אונס ,וזאת בגלל שהסכימה דעתו של
הבעל שהגט יהיה תקף בכל אופן שהוא לא יקום ברור שהתנאי לא יושם ,והגט בטל בודאות.
ממיטת חוליו ,גם אם המות יהיה מסיבות נדירות,
ולכן סובר הירושלמי שאם הבעל נטרף הגט תקף וזאת בשונה מפסק הרמב"ם (הלכה י"ח)
שבסיפא של הברייתא הגט בספק ,כי שם התנאי
בודאות. היה שהגט יהיה תקף רק אם לא אעמוד מחולי
זה ,בזה גם אם הבעל מת מסיבות אחרות התנאי
נקודה ג' -מקור הכרעת הרמב"ם התממש ,כי הרי הוא לא התרפא מהחולי ,והערעור
כנגד הגט הוא רק בגלל טענת אונס ,ומכיון שטענת
לאור זאת ביאור הפני יהושע בהכרח אינו האונס הינה טענה מסופקת כי הרי יתכן שלולא זאת
תואם את דברי הרא"ש (גיטין פרק ו' סימן ד') שהבית נפל על הבעל הוא היה מת מהמחלה ,לכן
שהמקור לספק של הרמב"ם (בהלכה י"ח) הוא באופן כזה פסק הרמב"ם שהגט יהיה מוטל בספק.
מחמת שהרמב"ם חש לירושלמי ,כי הרי לביאור
הפני יהושע אין היתכנות בדברי הירושלמי ,וכמו נקודה ב' -ללא זיקה להכרעת הירושלמי
שהתחדד בנקודה השניה ,ואם כן בהכרח שהמקור
לספקו של הרמב"ם הוא כמו שכתבו הר"ן (על למרות שהרמב"ם סבר כירושלמי שחילק בין
הרי"ף בגיטין דף ל"ה עמוד א') והמגיד משנה (פרק הרישא לסיפא של הברייתא ,אבל להכרעת הרמב"ם
ט' מהלכות גירושין הלכה י"ז) שכך פירש הרמב"ם אין היתכנות בירושלמי ,כי הרי הירושלמי הכריע
את הכרעת בני ארץ ישראל שהובא (בגיטין דף ע"ג בבירור שאם הבעל מת מיתה משונה הגט תקף,
עמוד א') "שלחו מתם אכלו ארי אין לנו" ,היינו שאין והרי ודאי שאין הדבר ברור שלולא זאת שהאריה
לנו אפשרות להכריע על כשרותו של הגט ,וממילא טרף את הבעל הוא היה מת מהמחלה ,ואם כן מכך
שהירושלמי הכריע שהגט תקף בודאות ,בהכרח
האשה ספק מגורשת. שנימוקו אינו מחמת סברת הפני יהושע ,אלא כמו