Page 349 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 349

‫טמש‬  ‫משה‬  ‫'ו גריש ‪' -‬ו הלע‬                      ‫מתנת‬

‫של הנחש‪ ,‬ואין כל משמעות לשאלה התאורטית‬          ‫הגט בטל בתורת ודאי תמוהה‪ ,‬כי הרי יתכן שלולא‬
‫האם לולא הכשת הנחש היה הבעל מתרפא‪ ,‬כי סוף‬       ‫זאת שנחש הכישו הבעל היה מת בגלל המחלה‪,‬‬
‫דבר התנאי היה ברור שהגט יהיה גט רק אם הבעל‬      ‫ואם כן היה צריך להיות שהגט יהיה מוטל בספק‪ ,‬כי‬
                                                ‫הרי לעולם לא נדע האם לולא זאת שהנחש הכיש‬
    ‫ימות מהמחלה‪ ,‬ובפועל הוא לא מת מהמחלה‪.‬‬       ‫את הבעל הוא היה מת מהמחלה וממילא הגט תקף‪,‬‬
                                                ‫או שהוא לא היה מת מהמחלה וממילא הגט בטל‪,‬‬
‫ומחמת קושי זה הכריח החלקת יואב (דיני אונס‬
‫ענף ב') שגם אילו ידענו בבירור שלולא הכשת הנחש‬           ‫ומדוע פסק הרמב"ם שהגט בטל בודאות‪.‬‬
‫היה הבעל מת מחמת המחלה‪ ,‬וכגון שהבעל כבר היה‬
‫במצב סופני‪ ,‬ובדרך הטבע לא היה כל סיכוי שיחלים‪,‬‬  ‫תמיהה זאת נכונה רק לגישת הבבלי שכעקרון‬
‫ולפתע הכישו נחש‪ ,‬עם זאת הגט יתבטל‪ ,‬וזאת בגלל‬    ‫נכלל בתנאי שהגט יהיה תקף גם אם הבעל ימות‬
‫שטענת אונס אפקטיבית גם אם הצטרף לאונס‬           ‫מנסיבות אחרות‪ ,‬אלא שאם הוא מת מחמת דבר‬
‫רצון‪ ,‬וממילא למרות שבמקרה זה יתכן שגם לולא‬      ‫בלתי צפוי יש טענת אונס כנגד הגט‪ ,‬ממילא תמוה‬
‫האונס היה מתקיים התנאי‪ ,‬אך מאחר ובפועל התנאי‬    ‫מדוע פסק הרמב"ם שיש כאן טענת אונס‪ ,‬והרי יתכן‬
‫התקיים מחמת מאורע בלתי צפוי שהבעל כלל לא‬        ‫שגם לולא האונס הגט היה מתקיים כי הבעל היה‬
                                                ‫מת מחמת המחלה‪ ,‬ולא מחמת מאורע בלתי צפוי‪.‬‬
      ‫העלה על דעתו‪ ,‬לכן יש טענת אונס כנגד הגט‪.‬‬
                                                ‫אמנם אם נפרש כירושלמי שמשמעות ההתניה‬
‫כך שלפי ביאור הרא"ש בשיטת הרמב"ם‬                ‫היא שהגט יהיה תקף רק אם הבעל ימות מחמת‬
‫יש בסיס מדברי הרמב"ם (בהלכה י"ז) לשיטת‬          ‫המחלה‪ ,‬ממילא אין כאן כלל ספק‪ ,‬כי הרי ברור‬
‫האחרונים הסוברים שיש טענת אונס גם אם הצטרף‬      ‫שהבעל לא מת מחמת המחלה אלא מחמת הארס‬

                                   ‫לאונס רצון‪.‬‬

                          ‫‪-‬ה‪-‬‬

                  ‫ביאור נוסף בהכרעת הרמב"ם‬

‫באות ד' התבאר שהרמב"ם (פרק ט' מהלכות גירושין) חילק בין המתנה את ישום הגט‬
‫בכך שהוא ימות מחולי זה ולבסוף נפל עליו הבית או שהכישו נחש‪ ,‬שהגט אינו גט (הלכה‬
‫י"ז)‪ ,‬ואילו (בהלכה י"ח) פסק הרמב"ם שאם החולה יאמר שהגט יהיה תקף רק אם לא‬
‫אעמוד מחולי זה‪ ,‬בזה אם לבסוף נפל עליו הבית הגט יהיה מוטל בספק‪ ,‬וביאר הרא"ש‬
‫שהרמב"ם חש הן לבבלי הן לירושלמי‪ ,‬ולכן ברישא הרמב"ם פסק בתורת ודאי שהגט אינו‬
‫גט כי בזה לשני התלמודים הגט בטל‪ ,‬אבל בסיפא שלבבלי הגט בטל‪ ,‬ואילו לירושלמי הגט‬

                                             ‫קים לכן הרמב"ם פסק שהגט יהיה מוטל בספק‪.‬‬

‫ומכך שברישא פסק הרמב"ם שהגט בטל בודאות למרות שיתכן שלולא זאת שנפל עליו‬
‫הבית הוא היה מת מחמת המחלה‪ ,‬בהכרח שטענת אונס רלוונטית גם אם לולא האונס‬
‫התנאי היה מתקיים‪ ,‬ולכן החלקת יואב (דיני אונס ענף ב') הוכיח מדברי הרמב"ם הללו‬
   344   345   346   347   348   349   350   351   352   353   354