Page 343 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 343

‫גמש‬  ‫משה‬  ‫'ו גריש ‪' -‬ו הלע‬                      ‫מתנת‬

‫(כתובות דף ב' עמוד ב') הוכיח מסוגיא זו כשיטתו [שהתבארה בארוכה בעלה ג'] שטענת‬
‫אונס תקפה רק אם ברור שגם לולא האונס התנאי לא היה מתקיים‪ ,‬ואילו החלקת יואב (דיני‬
‫אונס ענף ב') הוכיח מהסוגיא כשיטת האחרונים החולקים על הפני יהושע וסבורים שיש‬

                                         ‫טענת אונס גם אם לולא האונס היה מתקיים התנאי‪.‬‬

‫בכדי שהדברים יתלבנו כראוי נציג באות א' את הסוגיא בגיטין‪ ,‬ואת הסוגיא המקבילה‬
‫בתלמוד ירושלמי‪ ,‬באות ב' נסביר את הנימוק להכרעת הבבלי‪ ,‬באות ג' נסכם את ההבדלים‬
‫בין הבבלי לירושלמי בביאור הסוגיא‪ ,‬באות ד' נבאר את הכרעת הרמב"ם והשולחן ערוך‪,‬‬
‫ואת הוכחת החלקת יואב‪ ,‬באותיות ה' ו' נבאר בדרך נוספת את הכרעת הרמב"ם והשולחן‬
‫ערוך‪ ,‬כך שתובן הוכחת הפני יהושע‪ ,‬באות ז' יוצג סיכום לשיטת הרמב"ם‪ ,‬ובאות ח' נדון‬
‫בדברי האור שמח שדחה את הראיה של הפני יהושע‪ ,‬באות ט' נוכיח כדברי האור שמח‬

                               ‫מפסקי השולחן ערוך‪ ,‬סיכום מסקנה והלכה למעשה באות י'‪.‬‬

          ‫‪-‬א‪-‬‬

          ‫אם אמות מחולי זה‬

‫כן בהכרח שברייתא זו משובשת היא ולא נאמרה‬                               ‫גיטין דף ע"ג עמוד א';‬
                      ‫בנוסח זה בבית המדרש]"‪.‬‬
                                                ‫"תנו רבנן זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה‬
       ‫מחלוקת בבלי וירושלמי‬                     ‫[ראובן חלה והוא גירש את אשתו בהתניה שהגט‬
                                                ‫יהיה תקף רק אם הוא ימות מחולי זה]‪ ,‬ונפל הבית‬
‫התוספות (ד"ה מאי שנא) הביאו את דברי‬             ‫עליו‪ ,‬או הכישו נחש [ולבסוף הוא מת בגלל שנחש‬
‫הירושלמי (גיטין פרק ז' הלכה ד') שחולק על הבבלי‬  ‫הכיש אותו‪ ,‬או שהבית בו שהה נפל עליו]‪ ,‬אינו גט‬
‫ומפרש את החילוק בין הרישא לסיפא "טעמא רבה‬       ‫[הגט בטל וממילא האשה אינה גרושה אלא אלמנה‬
‫איכא [טעם גדול יש לחלק ביניהם]‪ ,‬דברישא [שנוסח‬   ‫ואם בעלה מת ללא זרע של קימא היא תהיה זקוקה‬
‫ההתניה היה שהגט יהיה תקף רק אם אמות מחולי‬       ‫ליבום או חליצה‪ ,‬ומאידך היא תהיה מותרת להנשא‬
‫זה‪ ,‬ולבסוף נפל עליו הבית או שהכישו נחש‪ ,‬בזה]‬    ‫לכהן כדין אלמנה‪ ,‬אבל אם הגט ניתן בהתניה שהוא‬
‫הרי לא מת מחולי זה [הרי הוא התנה את ישום הגט‬    ‫יהיה תקף רק] אם לא אעמוד [אתרפא] מחולי זה‪,‬‬
‫בכך שהוא ימות מהמחלה‪ ,‬והרי הוא מת מסיבות‬
‫אחרות]‪ ,‬אבל בסיפא [נוסח ההתניה היה] אם לא‬               ‫ונפל עליו הבית או הכישו נחש‪ ,‬הרי זה גט"‪.‬‬
‫יעמוד קאמר [שהגט יהיה תקף אם לא אתרפא‬
‫מהחולי] והרי לא עמד [ומכיון שהוא מת ממילא הוא‬   ‫ומקשה הגמרא "מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא‬
                                                ‫[מה ההבדל בין הרישא לסיפא שברישא פסקנו‬
        ‫לא התרפא מהחולי‪ ,‬כך שהתנאי מומש]"‪.‬‬      ‫שהגט אינו גט‪ ,‬ואילו בסיפא פסקנו שהגט תקף]‪,...‬‬
                                                ‫[ובהמשך הסוגיא מסיקה הגמרא] כיון דקשיא‬
‫אבל הבבלי שתמה "מאי שנא רישא מאי‬                ‫רישא אסיפא‪ ,‬לא איתמר בי מדרשא ומשבשתא‬
‫שנא סיפא" לא סבר כחילוקו של הירושלמי‪ ,‬וכמו‬      ‫היא [מאחר ואכן יש סתירה בין הרישא לסיפא אם‬
   338   339   340   341   342   343   344   345   346   347   348