Page 338 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ו גריש ‪' -‬ה הלע‬ ‫מתנת‬ ‫שלח‬

‫אלא טענת ספק‪ ,‬וממילא במקרה שהתובע מוחזק‬ ‫זה לבעל דינו‪ ,‬והגיע היום ולא בא הרי אלו נותנים‪,‬‬
‫בממון לא יהיה ניתן מחמת הספק להוציא ממנו את‬ ‫ואם עכבו נהר או חולי מלבא לא יתנו וכן כל כיוצא‬
‫הממון‪ ,‬ומדוע סתמו הרמב"ם והשולחן ערוך שבכל‬
‫מקרה מתקבלת טענת האונס גם כאשר מחמת כן‬ ‫בזה‪ ,‬והוא שיהיה בבית דין חשוב"‪.‬‬

‫יוציאו ממון מהמוחזק‪.‬‬ ‫וכעין זה נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט‬
‫סימן כ"א) "מי שקנו מידו [מי שתבעו אותו בבית‬
‫ומזה הוכיח המלבושי יום טוב שגם במקרים‬ ‫דין והוא ביקש לדחות את הדיון ובכדי שהוא לא‬
‫הללו טענת האונס הינה טענה ודאית‪ ,‬כי גם אם‬ ‫יחמוק מהמשך הדיון הוא התחייב לבית דין]‬
‫לולא האונס הוא לא היה עומד בהתחייבותו והוא‬ ‫שאם [הוא] לא יבא ביום פלוני וישבע [אם עד זמן‬
‫לא היה מגיע בזמן אך מאחר ובפועל הוא לא הגיע‬ ‫מסוים הוא לא יופיע בפני בית דין וישבע על צדקת‬
‫מחמת האונס ממילא יש לו טענת אונס‪ ,‬כי גם‬ ‫טענותיו]‪ ,‬יהיה חבירו נאמן בטענותיו [בית דין יכריעו‬
‫כשהצטרף לאונס רצון הוי אונס‪ ,‬ולכן מוציאים את‬ ‫את הדיון לטובת התובע] ויטול כל מה שטען בלא‬
‫שבועה [והתובע יקבל ללא שבועה את מה שהוא‬
‫הממון מידי המוחזק‪.‬‬ ‫תובע]‪ ,‬ועבר היום ולא בא [ואם אכן הגיע התאריך‬
‫והנתבע לא הופיע בפני בית דין]‪ ,‬נתקיימו התנאים‬
‫מרא קמא הטוען ברי‬ ‫ואבד זכותו מיד‪ ,‬ואין נותנים לו זמן יותר [אלא באופן‬
‫מידי בית דין מכריעים לטובת התובע]‪ ,‬ואם הביא‬
‫אכן על פי הכלל שהתבאר בארוכה (באות ג')‬ ‫ראיה שהיה אנוס באותו היום [אבל אם הנתבע הביא‬
‫שכאשר המרא קמא המוחזק כבעלים של החפץ‬ ‫הוכחה שהסיבה שהוא לא הופיע בבית דין היה זה‬
‫לפני שהתעורר הספק טוען ברי הוא יכול להוציא‬ ‫מחמת אונס]‪ ,‬הרי זה פטור מקנין זה [מאחר והאונס‬
‫את הממון מהמוחזק הטוען שמא‪ ,‬ממילא נדחתה‬ ‫מנע ממנו מלהגיע לכן בית דין לא יפקיעו את‬
‫הראיה מדברי הרמב"ם והשולחן ערוך כנגד‬ ‫זכויותיו של הנתבע‪ ,‬אלא ימשיכו בהליך המשפטי‬
‫הפני יהושע‪ ,‬כי הרי גם במקרים אלו הנתבע אינו‬ ‫הרגיל]‪ ,‬וישבע כשיתבענו חבירו כמו שהיה מקודם‪,‬‬
‫אלא שמא‪ ,‬כי הרי הוא לא ידע את התוכניות של‬
‫המתחייב‪ ,‬ואילו המתחייב שהינו מרא קמא טוען‬ ‫וכן כל כיוצא בזה"‪.‬‬
‫בודאות שלולא האונס הוא היה מגיע לבית דין בזמן‪,‬‬
‫ואם כן למתבאר שכאשר מצטרפת לטענת ברי‬ ‫ספק או ודאי‬
‫חזקת מרא קמא אפשר להוציא ממון מיד המוחזק‬
‫אם אינו אלא שמא‪ ,‬לכן טענת התובע תתקבל‬ ‫ותמהנו בדברי הרמב"ם והשולחן ערוך שאף‬
‫ויוציאו את הממון מידי המוחזק‪ ,‬וזאת למרות שיש‬ ‫אמנם שהנתבע הוכיח שהוא נמנע מלהגיע מחמת‬
‫לנו ספק האם יש כאן טענת אונס‪ ,‬אך מספק גוברת‬ ‫האונס‪ ,‬אבל הרי יתכן שגם לולא האונס הוא לא‬
‫היה מופיע בבית דין‪ ,‬ואם כן טענת האונס אינה‬
‫טענת ברי כשהינו גם מרא קמא‪.‬‬