Page 337 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫שלז‬ ‫משה‬ ‫'ו גריש ‪' -‬ה הלע‬ ‫מתנת‬

‫לפי מה שהתבאר בארוכה באות ג' שהוסכם אצל‬ ‫ותמה המלבושי יום טוב על שיטת הפני יהושע שאם‬
‫רבים מהאחרונים שלמרות שאין כח לטענת ברי‬ ‫הצטרף לאונס רצון אין טענת אונס‪ ,‬אם כן למרות‬
‫להוציא מהמוחזק‪ ,‬אבל אם מצטרפת לטענת ברי‬ ‫שהנותן לא הצליח לחזור בגלל אונס‪ ,‬אך מנין לנו‬
‫גם חזקת מרא קמא יש בכוחה להוציא את הממון‬ ‫שלולא האונס הוא היה חוזר‪ ,‬והרי יתכן שגם לולא‬
‫מהמוחזק בו באם אינו טוען אלא שמא‪ ,‬ממילא‬ ‫האונס הוא לא היה רוצה לחזור‪ ,‬ומכיון שבמקרה‬
‫גם בנידון של תלמידי רבינו יונה הנותן שטוען ברי‬ ‫של תלמידי רבינו יונה יש ספק האם הצטרף לאונס‬
‫יוציא את הממון מהמקבל הטוען שמא‪ ,‬כי נותן‬ ‫רצון‪ ,‬כי יתכן שגם לולא האונס הוא לא היה חוזר‪ ,‬אם‬
‫המתנה הינו מרא קמא כי הוא הבעלים של המתנה‬ ‫כן מספק המוציא מחבירו עליו הראיה ואי אפשר‬
‫לפני שהתעורר הספק‪ ,‬כי הרי גם הנותן וגם המקבל‬
‫מסכימים שעד נתינת המתנה הנותן היה הבעלים‬ ‫להוציא את המתנה מהמקבל‪.‬‬
‫של המתנה‪ ,‬והויכוח שביניהם הוא רק האם מאחר‬
‫והנותן לא חזר ממילא עכשיו המתנה של המקבל‪,‬‬ ‫ומזה הוכיח המלבושי יום טוב (משפטי התנאים‬
‫או שמאחר והנותן היה אנוס לכן המתנה בטלה‪,‬‬ ‫סימן א') שלא כדברי הפני יהושע אלא שגם כאשר‬
‫וכיון שהנותן שהינו המרא קמא טוען טענת ברי‪,‬‬ ‫מצטרף לאונס רצון יש טענת אונס‪ ,‬כך שגם אם לולא‬
‫כי הרי הוא טוען בודאות שלולא האונס הוא היה‬ ‫האונס הנותן לא היה חוזר‪ ,‬אך כיון שבפועל הוא‬
‫חוזר‪ ,‬ממילא יש בכוחו להוציא את הממון מהמקבל‬ ‫היה אנוס ממילא יש לו טענת אונס והמתנה בטלה‬
‫שאינו אלא שמא כי הרי הוא לא ידע מה היו‬
‫בודאות‪ ,‬ולכן אף מוציאים את המתנה מהמקבל‪.‬‬
‫התוכניות של הנותן‪.‬‬
‫ברי ושמא‬
‫ביאור שיטת הרמב"ם והשולחן ערוך‬
‫אך חזר המלבושי יום טוב ודחה את הראיה‬
‫לאור זאת גם לא יהיה קשה על הפני יהושע‬ ‫מתלמידי רבינו יונה כנגד הפני יהושע‪ ,‬כי למרות‬
‫מהרמב"ם (פרק י"א מהלכות מכירה הלכה י"ג י"ד)‬ ‫שמקבל המתנה מוחזק בממון‪ ,‬אך כיון שהנותן טוען‬
‫שפסק "אסמכתא [ההלכה היא שהמתחייב לחבירו‬ ‫ברי‪ ,‬כי הוא טוען בודאות שלולא האונס הוא היה‬
‫התחייבות לא החלטית‪ ,‬וכגון האומר לחברו שאם‬ ‫חוזר ורק האונס עיכב בעדו‪ ,‬ולעומתו המקבל טוען‬
‫הוא לא יבוא עד זמן פלוני הוא יתן לו מאתים זוז‪,‬‬ ‫רק שמא‪ ,‬כי הרי הוא לא יודע מה היתה התוכנית‬
‫התחייבות כזו אינה אפקטיבית‪ ,‬כי אנו אומרים‬ ‫של הנותן‪ ,‬והוא לא טוען בודאות שהנותן לא היה‬
‫שהוא לא התכוין ברצינות לממש את התחייבותו‬ ‫חוזר גם לולא האונס‪ ,‬אלא הוא רק טוען שמא ‪ -‬אולי‬
‫(רמב"ם פרק י"א מהלכות מכירה הלכה ב')‪ ,‬אמנם‬ ‫הנותן לא היה חוזר לולא האונס‪ ,‬כך שהנותן טוען‬
‫אם] קנו מידו עליה בבית דין חשוב הרי זה קנה‪[ ,‬אם‬ ‫ברי והמקבל אינו טוען אלא שמא‪ ,‬לכן הנותן שטוען‬
‫ההתחייבות היתה בפני בית דין חשוב ההתחייבות‬ ‫ברי מוציא את המתנה מהמקבל שאינו טוען אלא‬
‫תקפה‪ ,‬אך בתנאי] והוא שיתפוס זכיותיו בבית דין‬
‫[שהמתחייב יפקיד את זכויותיו בידי בית דין]‪ ,‬והוא‬ ‫שמא‪.‬‬
‫שלא יהיה אנוס [ובתנאי שהתנאי קויים שלא מחמת‬
‫אונס והכרח]‪ ,‬כיצד הרי שהתפיס שטרו או שוברו‬ ‫ולמרות שההלכה היא שטענת ברי אינה יכולה‬
‫בבית דין‪ ,‬וקנו מידו שאם לא בא ביום פלוני ינתן שטר‬ ‫להוציא ממון מהמוחזק (רמב"ם פרק א' מהלכות‬
‫טוען ונטען הלכה ח')‪ ,‬ואם כן מאחר שהמקבל‬
‫מוחזק במתנה ממילא אי אפשר לדרוש ממנו‬
‫להחזיר את המתנה בגלל שהנותן טוען ברי‪ ,‬אבל‬