Page 332 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ו גריש ‪' -‬ה הלע‬ ‫מתנת‬ ‫שלב‬

‫‪-‬ב‪-‬‬

‫ברי ושמא ברי עדיף‬

‫הסכים למכור את השעון בשמונה מאות דולר‪ ,‬אך‬ ‫ליישב תמיהה זאת נקדים את דברי הרמב"ם‬
‫הלקוח אינו יודע זאת בבירור‪ ,‬כך שטענת הלקוח‬ ‫(פרק ב' מהלכות שלוחין ושותפין הלכה ו');‬
‫הינה טענת שמא‪ ,‬שמא אכן דניאל צודק שראובן‬
‫הסכים למכור את השעון בשמונה מאות דולר‪,‬‬ ‫"ראובן אומר במאה אמרתי לך‪ ,‬והסרסור אומר‬
‫בכגון זאת ברי ושמא ברי עדיף‪ ,‬ולכן טענת ברי של‬ ‫בחמשים אמרת לי‪ ,‬וכן בחמשים מכרתי‪ ,‬נשבע‬
‫ראובן המוכר גוברת על טענת השמא של הלקוח‪.‬‬ ‫הסרסור‪ ...‬וזוכה הלוקח‪[ ,‬לראובן שעון יוקרתי‬
‫שהוא מעונין למכור אותו באלף דולר‪ ,‬הוא פנה‬
‫מרא קמא שטוען ברי‬ ‫לדניאל והבטיח לו תגמול אם הוא ימצא קונה‬
‫לשעון‪ ,‬דניאל נטל את מראובן את השעון ולאחר‬
‫אלא שיש לתמוה שהרי ההלכה היא שברי‬ ‫זמן קצר הוא בישר לראובן שהוא הצליח למכור‬
‫ושמא לאו ברי עדיף‪ ,‬ואם ראובן תובע את שמעון‬ ‫את השעון בשמונה מאות דולר‪ ,‬ראובן מזדעק הרי‬
‫למרות שראובן עם טענת ברי‪ ,‬ולעומתו שמעון רק‬ ‫לא הסכמתי על פחות מאלף דולר‪ ,‬אבל דניאל‬
‫עם טענת שמא‪ ,‬אך כיון ששמעון מוחזק בממון‪,‬‬ ‫איתן בדעתו שראובן אישר לו להוריד את המחיר‬
‫אין כח בטענת ברי להוציא מהמוחזק למרות‬ ‫עד שמונה מאות דולר‪ ,‬ההלכה היא שדניאל צריך‬
‫שהמוחזק רק טוען שמא‪ ,‬וכמו שפסק הרמב"ם‬ ‫להשבע שאכן ראובן הסכים שהוא ימכור את‬
‫(פרק א' מהלכות טוען ונטען הלכה ח') "כור חטים‬ ‫השעון בשמונה מאות דולר‪ ,‬והלוקח זכה בשעון]‪,‬‬
‫יש לי בידך בודאי [ראובן תובע משמעון בטענת‬ ‫ואם ידע הלוקח שחפץ זה של ראובן הוא‪ ,‬וזה המוכר‬
‫ברי שהוא חיב לו כור חיטים]‪ ,‬והנתבע אומר איני‬ ‫לו סרסור הוא‪ ,‬יחזיר החפץ לבעלים [אבל אם הלקוח‬
‫יודע שמא יש לך שמא אין לך [שמעון אינו שולל‬ ‫ידע שהשעון של ראובן‪ ,‬עליו להחזיר את השעון‬
‫מכל וכל את התביעה‪ ,‬אלא הוא רק טוען שמא‪,‬‬ ‫לראובן]"‪ ,‬וכן נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט‬
‫אולי אתה צודק ואולי לא]‪ ,‬הרי הנתבע ישבע‬
‫שבועת היסת שאינו יודע ונפטר [למרות ששמעון‬ ‫סימן קפ"ה סעיף ה')‪.‬‬
‫רק טוען שמא הוא פטור מלשלם‪ ,‬וזאת בגלל שאין‬
‫אפשרות להוציא ממון מהשני רק באמצעות טענת‬ ‫טענת ברי כנגד טענת שמא‬
‫ברי‪ ,‬ללא הוכחות]"‪ ,‬הרי שגם כאשר התובע תובע‬
‫תביעה ודאית‪ ,‬ואילו הנתבע אינו דוחה את התביעה‬ ‫הגאון רבי חיים אויערבאך זצ"ל [אב"ד ליסא‬
‫בודאות אלא הוא מסופק "שמא יש לך שמא אין‬ ‫לפני כמאתים שנה] בספרו דברי משפט (סימן ע"ט‬
‫לך"‪ ,‬ההלכה היא שברי ושמא לאו ברי עדיף‪ ,‬כי לא‬ ‫ס"ק ד'‪ ,‬וסימן קפ"ג ס"ק ה') מבאר את פסיקתו של‬
‫מוציאים ממון רק בגלל טענת ברי‪ ,‬ואם כן מדוע‬ ‫הרמב"ם שאם הלוקח ידע שהחפץ של המוכר עליו‬
‫פסק הרמב"ם שטענת ברי עדיפה כאשר המוכר‬ ‫להחזיר לו את החפץ‪ ,‬וזאת מפני שראובן אומר‬
‫טוען טענת ברי שהוא לא הסכים למכור בפחות‬ ‫בודאות שהוא לא הסכים למכור את השעון בפחות‬
‫משמונה מאות דולר‪ ,‬ואילו הקונה אינו יודע את‬
‫ההיפך בודאות אלא הוא רק שמע מדניאל שראובן‬