Page 34 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'א גריש ‪' -‬ב הלע‬ ‫מתנת‬ ‫לד‬

‫יכתוב על פנקסו‬ ‫והתברר שלא נפל פגם במעשיו כי הרי לבסוף החכם‬
‫ביטל רטרואקטיבי את הקדושה מהבהמה‪ ,‬לכן‬
‫יומא (דף פ' עמוד א') "אמר רבי אלעזר האוכל‬ ‫השוחט לא יענש‪ ,‬הרי שאין דנים את האדם על פי‬
‫חלב בזמן הזה צריך שיכתוב לו שיעור [בזמן הזה‬ ‫מחשבתו אלא על פי מעשיו‪ ,‬ותמוה מאד מדוע רבא‬
‫שבית המקדש חרב מי ששגג ועשה עבירה שחייבים‬ ‫חייב את פורס המצודה בגין מחשבתו לצוד דגים‪,‬‬
‫להביא עליה קרבן יכתוב על פנקסו למזכרת‬ ‫למרות שהתברר שבפריסת המצודה הוא הציל את‬
‫שהוא עשה את העבירה‪ ,‬וזאת בכדי שכאשר בית‬
‫המקדש יבנה במהרה בימינו הוא יזכור להביא על‬ ‫התינוק‪.‬‬
‫כך קרבן‪ ,‬ורבי אלעזר מחדש שמי שאכל חלב בזמן‬
‫הזה ירשום בפרוטרוט כמה הוא אכל]‪ ,‬שמא יבא‬ ‫מצרף מחשבה למעשה‬
‫בית דין אחר וירבה בשיעורין [שמא לכשיבנה בית‬
‫המקדש בית דין יקבעו שיעור אחר]‪ ,‬מאי ירבה‬ ‫ומוסיף הרש"ש ומקשה על עיקר סברת‬
‫בשיעורין‪ ...‬דלא מחייבי קרבן עד דאיכא כזית גדול‬ ‫רבא שדנים את האדם בגין מחשבתו‪ ,‬והרי אמרו‬
‫[מבארת הגמרא שהחשש של רבי אלעזר היה‬ ‫חכמינו זכרונם לברכה שאין הקדוש ברוך הוא‬
‫שבית הדין יקבעו ששיעור כזית הינו גדול יותר‬ ‫מצרף מחשבה רעה למעשה (חולין דף קמ"ב עמוד‬
‫ממה שאנו סבורים היום‪ ,‬כך שאם הוא אכל חלב‬ ‫א'‪ ,‬ועוד)‪ ,‬ואם כן מדוע רבא סבור שיש לחייב על‬
‫בדיוק בשיעור כזית והוא סבור שהוא חייב להביא‬
‫קרבן‪ ,‬הרי יתברר שהוא אכל פחות מהשיעור‬ ‫מחשבה עקרה‪.‬‬
‫המינימלי והוא כלל לא חייב בקרבן‪ ,‬ובכדי שלא‬
‫תהיה טעות בזה לכן ראוי לפרט בצורה מדוייקת‬ ‫איסור שהותר‬

‫את הכמות שהוא אכל]"‪.‬‬ ‫ליישב תמיהות אלו מבאר הרש"ש שיש שני‬
‫מחלקות של מעשים מותרים‪ ,‬יש פעולות שאין‬
‫הרי שלמרות שכאשר הוא אכל את החלב הוא‬ ‫כל סיבה לאסור אותם‪ ,‬כגון השוחט מחוץ לבית‬
‫סבר שיש בזה שיעור של כזית‪ ,‬למרות זאת אם‬ ‫המקדש בהמה שאינה קרבן‪ ,‬וכן אשה שאינה נזירה‬
‫לכשיבנה בית המקדש יתברר שהוא אכל פחות‬ ‫ששתתה יין‪ ,‬בפעולות הללו אין כל איסור הלכתי‪,‬‬
‫מכזית הוא יהיה פטור‪ ,‬כי המחשבה לבד אינה‬ ‫ולכן במקרים אלו אין כל עילה לחייב על המחשבה‪,‬‬
‫מחייבת‪ ,‬ורק בסוגיין שהמעשה הינו מעשה איסור‬ ‫אבל דברי רבא נסובו על אופן שכעקרון המעשה‬
‫רק שהתורה התירה זאת בשביל פיקוח נפש‪ ,‬סבור‬ ‫הינו מעשה איסור‪ ,‬אלא שמנסיבות מיוחדות‬
‫התורה התירה לעשות זאת‪ ,‬וכגון כאשר יש בכך‬
‫רבא שיש לחייב על המחשבה‪.‬‬ ‫צורך חיוני להצלת חיים‪ ,‬ובאופנים כאלו סבור רבא‬
‫שהיתר התורה אינו אלא כאשר אכן המחשבה‬
‫מסקנה‪:‬‬ ‫היתה בשביל המטרה הראויה‪ ,‬ולכן הפורס מצודה‬
‫לצוד דגים אפילו שהתברר שפעולה זו הצילה חיים‪,‬‬
‫אף לשיטת רבא שהעיקר זה המחשבה שי‬ ‫אך כיון שמחשבתו לא היתה למטרה זאת לכן הוא‬
‫יהיה פטור ממלקות‪ ,‬וזאת מאחר ויש הבדל בין‬
‫האוכל בשר כשר מתוך מחשבה שהוא אוכל‬ ‫לא ינוקה מעוון‪.‬‬
‫בשר טרף‪ ,‬ובין המחלל שבת והתברר שהיה בזה‬
‫הצלת נפשות‪ ,‬כי העושה מלאכה בשבת למרות‬ ‫וכדברי הרש"ש כתב גם החזון איש (מנחות‬
‫סימן מ"ב אות י"ח)‪ ,‬והוא מוסיף לכך עוד הוכחה‪.‬‬