Page 32 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'א גריש ‪' -‬ב הלע‬ ‫מתנת‬ ‫לב‬

‫עלה ב'‬

‫אכל כשר בשוגג‬

‫שי הינו בחור דתי שיצא לטיול בחו"ל ביחד עם‬
‫קבוצת חברים שאינם שומרי תורה ומצות‪ ,‬באחד הימים‬
‫ישבו החברים במסעדה ואכלו‪ ,‬שי כדרכו לא סעד עמם‬
‫אלא רק ישב מן הצד ונהנה מהשהיה בצוותא‪ ,‬אבל‬
‫כשהוגשה המנה העיקרית לא היה יכול להתאפק והוא‬
‫טעם קצת מהבשר‪ ,‬בתום האוכל הופתע שי לגלות‬
‫שבפתח המסעדה התנוססה תעודת כשרות מהרבנות‬

‫המקומית‪.‬‬

‫מעשה או מחשבה‬

‫מקרה מצער זה מביא אותנו לשאלה האם על פי דין תורה היו בית דין צריכים‬
‫להעניש את שי בל"ט מלקות כדין אוכל נבלות וטרפות‪ ,‬וזאת מאחר והוא אכל את‬
‫הבשר מתוך מחשבת איסור‪ ,‬או שמאחר והתברר שהבשר היה כשר ממילא הוא‬
‫לא מחויב במלקות‪ ,‬ונקודת השאלה היא האם המחשבה היא העיקר‪ ,‬ולכן גם על‬
‫אכילה של בשר כשר ראויים לעונש אם האכילה היתה במחשבת און‪ ,‬או שהמעשה‬
‫הוא עיקר‪ ,‬ומאחר ובפועל שי אכל בשר כשר אם כן אין כל סיבה להעניש אותו על‬
‫מעשיו‪ .‬ולכאורה ספק זה מקביל לנידון בעלה א' אודות ר' שמעון ששגג והדליק‬
‫בשבת את האור בבית הכנסת ואחר כך התברר שפעולה זו הצילה חיים‪ ,‬ושם הובא‬
‫שנחלקו בזה רבה ורבא במנחות‪ ,‬אך בעלה זה יתבאר שיתכן שמחלוקתם של רבה‬

‫ורבא אינה ענין לנידון זה‪.‬‬

‫את התינוק מהים‪ ,‬ולכן הוא יהיה פטור]‪ ,‬ורבא אמר‬ ‫"איתמר שמע שטבע תינוק בים‪ ,‬ופרש מצודה‬
‫חייב‪ ,‬זיל בתר מחשבתו [העיקר זה המחשבה‪ ,‬ומכיון‬ ‫להעלות דגים והעלה דגים חייב‪ ,‬להעלות דגים והעלה‬
‫שהמטרה של פורס המצודה לא היתה בכדי להציל‬ ‫תינוק ודגים‪ ,‬רבה אמר פטור‪ ,‬ורבא אמר חייב‪ ,‬רבה‬
‫את התינוק אלא הוא חפץ בדגים לכן הוא יהיה‬ ‫אמר פטור‪ ,‬זיל בתר מעשיו [העיקר זה המעשה‪ ,‬והרי‬
‫המעשה של פריסת המצודה היה חיוני בכדי למשות‬
‫חייב]"‪.‬‬