Page 33 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫לג‬ ‫משה‬ ‫'א גריש ‪' -‬ב הלע‬ ‫מתנת‬

‫לא תקבל ל"ט מלקות כדין העובר על צו התורה‪ ,‬אך‬ ‫להלכה הרמב"ם (פרק ב' מהלכות שבת הלכה‬
‫היא תלקה מכת מרדות‪ ,‬על כך שהיא שתתה יין על‬ ‫ט"ז) הכריע שהעיקר זה המעשה ולכן הוא יהיה‬
‫פטור‪ ,‬ואילו הראב"ד (בהשגות על הרמב"ם) והאור‬
‫אף שהיא היתה סבורה שהיא עודנה נזירה]"‪.‬‬ ‫זרוע (הלכות שבת סימן נ"ד) הכריעו שהעיקר זה‬

‫מגמרא זו מוכיח הרש"ש שאין דנים את האדם‬ ‫המחשבה ולכן הוא יהיה חייב‪.‬‬
‫רק על פי מחשבתו‪ ,‬כי הרי אשה זו היתה סבורה‬
‫שהיא עודנה נזירה ובשאט נפש היא שתתה יין‪,‬‬ ‫כך שלשיטת הרמב"ם שהעיקר זה המעשה‬
‫ולמרות זאת מכיון שהתברר שבעלה כבר הפר לה‬ ‫אף שי יהיה פטור מעונש על אכילת הבשר‪ ,‬וזאת‬
‫את הנדר כך שהיא כלל לא נזירה‪ ,‬לכן היא לא תקבל‬ ‫מהסיבה שהוברר שהוא אכל אוכל כשר‪ ,‬ואילו לפי‬
‫ל"ט מלקות‪ ,‬ואם כן מדוע רבא מחייב את פורס‬ ‫הראב"ד והאור זרוע לכאורה שי יהיה חייב‪ ,‬וזאת‬
‫המצודה על מחשבתו לצוד דגים למרות שבפועל‬
‫מכיון שהוא אכל את הבשר מתוך מחשבת עוון‪.‬‬
‫בפריסת המצודה הוא הציל את חייו של התינוק‪.‬‬
‫אך הרש"ש מרבה לתמוה על דברי רבא והוא‬
‫הקדיש והתחרט‬ ‫מציג כמה סוגיות בש"ס שעולה משם בצורה ברורה‬
‫שעל מחשבה בלבד לא משיתים חיוב על האדם‪,‬‬
‫עוד שואל הרש"ש מהגמרא במסכת בבא‬ ‫ואם כן תמוה מדוע רבא מחייב את פורס המצודה‬
‫בתרא (דף ק"כ עמוד ב') שמבואר שם שיש שאלה‬
‫בהקדש‪ ,‬ופירש הרשב"ם "כמו שיש שאלה בנדרים‬ ‫בגין כונתו‪.‬‬
‫[אם הנודר מבקש מהחכם שיתיר לו את הנדר אז‬
‫באופנים מסוימים יש לחכם את הסמכות לעקור‬ ‫נזירה ששותה יין‬
‫למפרע את הנדר]‪ ,‬והוא הדין לכל הקדשות [כך גם‬
‫בהקדש יש סמכות לחכם לבטל את ההקדש‪ ,‬וכגון]‬ ‫במשנה בנזיר (דף כ"ג עמוד א') "האשה שנדרה‬
‫שאם שחט קדשים בחוץ ונתחייב כרת [הקדיש קרבן‬ ‫בנזיר‪[ ,‬אשה שקיבלה על עצמה בנדר להיות נזירה]‪,‬‬
‫ושחט אותו מחוץ לבית המקדש‪ ,‬עוון שחייבים עליו‬ ‫והיתה שותה ביין ומטמאה למתים‪ ,‬הרי זו סופגת‬
‫כרת]‪ ,‬ואחר כך הלך אצל חכם להתיר לו הקדשו‪,‬‬ ‫את הארבעים [אם למרות זאת היא שתתה יין או‬
‫ומצא לו פתח של חרטה‪ ,‬ועקר את ההקדש מעיקרו‪,‬‬ ‫נטמאה למתים‪ ,‬היא לוקה ל"ט מלקות על כך שהיא‬
‫ועבדיה כהקדש טעות [והחכם עשה לו התרת נדרים‬ ‫עברה על איסור מהתורה]‪ ,‬הפר לה בעלה [כדין‬
‫וביטל למפרע את הקדושה מהבהמה]‪ ,‬איגלאי‬ ‫התורה שביום שהבעל שומע מכך שאשתו קיבלה‬
‫מילתא למפרע דלא הוה הקדש מעולם ופטור מכרת‬ ‫על עצמה להיות נזירה הוא רשאי להפר ולבטל את‬
‫[מעתה מאחר והחכם ביטל למפרע את הקדושה‬ ‫הנדר]‪ ,‬והיא לא ידעה שהפר לה בעלה [והיא היתה‬
‫מהבהמה ממילא זה ששחט את הבהמה בחוץ נפטר‬ ‫סבורה שהיא עדיין נזירה ומחוייבת לנהוג בנזירות‪,‬‬
‫מכרת‪ ,‬כי הרי התברר שבהמה זו לא היתה קרבן]"‪.‬‬ ‫ולמרות זאת] והיתה שותה ביין ומטמאה למתים‪,‬‬
‫אינה סופגת את הארבעים‪[ ,‬למרות שהיא לא ידעה‬
‫הרי שלמרות שבעת שהבהמה נשחטה מחוץ‬ ‫שהיא כבר לא נזירה מחמת שבעלה הפר לה את‬
‫לבית המקדש היא עדיין היתה הקדש‪ ,‬וזה ששחט‬ ‫הנדר‪ ,‬אך מכיון שבעלה כבר הפר לה את הנדר היא‬
‫כיון לעבור בשאט נפש על האיסור החמור של‬ ‫לא תלקה על כך שהיא שתתה יין ונטמאה למתים]‪,‬‬
‫הקרבת קרבן מחוץ לבית המקדש‪ ,‬עם זאת מאחר‬ ‫רבי יהודה אומר אם אינה סופגת את הארבעים‬
‫תספוג מכת מרדות [רבי יהודה סבור שאף שהיא‬