Page 30 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'א גריש ‪' -‬א הלע‬ ‫מתנת‬ ‫ל‬

‫סבורים שהעיקר זה המחשבה ולא המעשה‪ ,‬ולכן‬ ‫כחושה בבני מעיין‬
‫למרות שהתברר שהיה זה מעשה הצלה אבל מאחר‬
‫ובמחשבתו הוא לא דימה כן לכן הוא יהיה חייב]"‪.‬‬ ‫ומסתפקת הגמרא "אמר ליה רבינא לרב אשי‬
‫נמצאת הראשונה כחושה בבני מעיין מהו [היו לפניו‬
‫לא שמע שטבע תינוק בים‬ ‫שתי בהמות שכלפי חוץ הן היו שוות ולא היתה‬
‫האחת נראית מובחרת יותר מחברתה‪ ,‬ולמרות זאת‬
‫"ואיכא דאמרי‪ ,‬אמר ליה היינו פלוגתייהו‬ ‫הוא שחט ללא כל היתר הלכתי את שתי הבהמות‪,‬‬
‫דרבה ורבא [ויש אומרים שרב אשי אמר לרבינא‬ ‫אך לאחר שבדקו את הבהמה שנשחטה ראשונה‬
‫שרבה ורבא נחלקו בספק של רבינא האם העיקר‬ ‫התברר שהמעיים שלה היו כחושים‪ ,‬כך שהתברר‬
‫זה המחשבה או שהעיקר זה המעשה]‪ ,‬דאיתמר‬ ‫שהבהמה השניה היתה מובחרת יותר]‪ ,‬בתר‬
‫לא שמע שטבע תינוק בים ופרש מצודה להעלות‬ ‫מחשבתו אזלינן‪ ,‬וגברא לאיסורא קא מיכוין [האם‬
‫דגים והעלה דגים חייב‪ ,‬להעלות דגים והעלה תינוק‬ ‫העיקר זה המחשבה ומאחר ובעת שהוא שחט‬
‫ודגים‪ ,‬רבה אמר פטור‪ ,‬ורבא אמר חייב‪[ ,‬ומאחר‬ ‫את הבהמה השניה לא היה ידוע לו שהיא מובחרת‬
‫ומחלוקתם של רבה ורבא היתה באופן שפורס‬ ‫יותר‪ ,‬אם כן בהתאם למחשבתו היה כאן מעשה‬
‫המצודה לא שמע שטבע תינוק בים‪ ,‬אם כן בהכרח‬ ‫איסור וממילא הוא עבר איסור]‪ ,‬או דלמא בתר‬
‫שאין הטעם שרבה פוטר מחמת שכונתו היתה גם‬ ‫מעשיו אזלינן [או שהעיקר זה המעשה‪ ,‬והרי כיום‬
‫להצלת התינוק‪ ,‬אלא בהכרח הטעם ש]רבה אמר‬ ‫התברר שהמעשה היה מעשה היתר‪ ,‬כי הרי לאחר‬
‫פטור‪ ,‬זיל בתר מעשיו [רבה פוטר מכיון שהוא סבור‬ ‫שחיטת השניה התברר שהמעיים של הראשונה היו‬
‫שהעיקר זה המעשה‪ ,‬ולכן מכיון שהתברר שפריסת‬
‫המצודה היתה מעשה הצלה לכן הוא פטור‪ ,‬וכך‬ ‫כחושים]"‪.‬‬
‫גם באופן שנמצאת הראשונה כחושה בבני מעיים‬
‫מכיון שהתברר שהמעיים של הבהמה הראשונה‬ ‫שמע שטבע תינוק בים‬
‫היו כחושות וממילא היה היתר לשחוט את הבהמה‬
‫השניה‪ ,‬לכן יהיה שוחט הבהמה השניה פטור‪,‬‬ ‫"אמר ליה לאו היינו דרבה ורבא‪ ,‬דאיתמר שמע‬
‫וזאת למרות שבעת שחיטת הבהמה השניה לא‬ ‫שטבע תינוק בים ופרש מצודה להעלות דגים והעלה‬
‫היה ידוע לו שהיא מובחרת יותר מהראשונה דזיל‬ ‫דגים חייב‪ ,‬להעלות דגים והעלה דגים ותינוק‪ ,‬רבא‬
‫בתר מעשיו]‪ ,‬ורבא אמר חייב‪ ,‬זיל בתר מחשבתו‬ ‫אמר חייב‪ ,‬ורבה אמר פטור‪ ,‬ועד כאן רבה לא קא‬
‫[אבל רבא אומר שהוא חייב מכיון שהולכים אחר‬ ‫פטר‪ ,‬אלא כיון דשמע‪ ,‬אמרינן נמי דעתיה אתינוק‪,‬‬
‫מחשבתו‪ ,‬ומכיון שהוא לא ידע שתינוק טבע בים אם‬ ‫אבל לא שמע לא‪[ ,‬הגמרא מדייקת שהמחלוקת‬
‫כן פריסת המצודה היתה במחשבת איסור ולכן הוא‬ ‫של רבה ורבא היא רק באופן שפורס המצודה שמע‬
‫חייב‪ ,‬וכך גם באופן שנמצאת הראשונה כחושה בבני‬ ‫שתינוק טבע בים‪ ,‬ולכן סבר רבה שלמרות שהוא‬
‫מעיים מכיון שבעת שחיטת הבהמה השניה השוחט‬ ‫התכוין לצוד דגים הוא יהיה פטור‪ ,‬כי מאחר והוא‬
‫לא ידע שהבהמה השניה יותר מובחרת מהבהמה‬ ‫שמע שטבע תינוק בים אם כן בודאי שהיתה לו כונה‬
‫שכבר נשחטה לכן הוא יהיה חייב‪ ,‬וזאת למרות‬ ‫גם לנסות להציל את התינוק‪ ,‬אבל אם הפורס לא‬
‫שהוברר שהמעיים של הראשונה היו כחושות‪ ,‬דזיל‬ ‫שמע כלל שתינוק טבע בים והוא פרס את המצודה‬
‫רק בכדי לצוד דגים‪ ,‬הוא לא יפטר מחמת זאת‬
‫בתר מחשבתו]"‪.‬‬ ‫שבמקרה הוא הציל תינוק‪ ,‬הרי שהן רבה והן רבא‬