Page 284 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 284

‫משה‬  ‫'ה גריש ‪ -‬השעמל הכלה‬  ‫מתנת‬  ‫רפד‬

‫ואף שדעת הרמב"ם (פרק ה' מהלכות יסודי התורה הלכה ד') ש"כל מי שנאמר בו יעבור‬
‫ואל יהרג‪ ,‬ונהרג ולא עבר‪ ,‬הרי זה מתחייב בנפשו"‪ ,‬וכן דעת הרמב"ן (תורת האדם שער‬
‫המיחוש ד"ה ולא מבעיא)‪ ,‬וכן פסק הנימוקי יוסף (סנהדרין דף י"ח עמוד א' מדפי הרי"ף)‪,‬‬
‫עם זאת כתב הנימוקי יוסף שאף לשיטתם "אם הוא אדם גדול וחסיד ירא שמים‪ ,‬ורואה‬
‫שהדור פרוץ בכך‪ ,‬רשאי לקדש השם ולמסור עצמו אפילו על מצוה קלה‪ ,‬כדי שיראו העם‬

                                                  ‫וילמדו ליראה את השם לאהבו בכל לבם"‪.‬‬

‫ולהלכה‪ ,‬הטור ושולחן ערוך (יורה דעה סימן קנ"ז סעיף א') פסקו שמותר למי שאונסים‬
‫אותו לעבור עבירה למסור עצמו למיתה ולא לעבור על העבירה‪ ,‬ואילו הבית יוסף דרכי‬
‫משה והב"ח (אות א') הסיקו לאסור‪ ,‬ובתרומת הדשן (סימן קצ"ט) הסתפק האם מחמת‬
‫שיש בנידון זה מחלוקת בין הפוסקים ממילא אומרים ספק נפשות להקל‪ ,‬ואסור לו למסור‬
‫את נפשו‪ ,‬או שמאחר והשיטות המתירות סבורות שאין כל ענין שהמתחסד למסור את‬
‫נפשו ינצל ולא ימות‪ ,‬כי אדרבה זכות גדולה היא למסור את הנפש ולקדש את השם‪,‬‬
‫ממילא לא אומרים בזה ספק נפשות להקל והוא רשאי למסור עצמו למיתה‪ ,‬ולכן הסיק‬
‫התרומת הדשן שבכל מקרה ומקרה יש לדון באופן אינדיבידואלי‪ ,‬כי אם רואים שאכן‬
‫כונתו טהורה יש להורות לו שהוא רשאי למסור את נפשו‪ ,‬וזאת למרות שהוא לא מחויב‬

                                                                                           ‫בכך‪.‬‬

‫סוף דבר‪ ,‬למרות שאין כל היתר לחולה מסוכן שנצרך לאכול מאכלות אסורות להתחסד‬
‫ולהימנע מכך‪ ,‬אך מי שאונסים אותו לאכול מאכלות אסורות רבו בזה השיטות ופרטי‬
‫ההלכות‪ ,‬ותהה הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד מדוע יש שוני בין זה לזה‪ ,‬והרי בין‬
‫לחולה מסוכן ובין למי שמאיימים על חייו יש להם היתר לעבור איסור בכדי להינצל‪ ,‬וחי‬

                                                          ‫בהם אמרה תורה ולא שימות בהם‪.‬‬

                                  ‫ביאור א'‬

‫וביאר הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל שהבסיס לחילוק נובע מכך שיש חילוק מהותי‬
‫בין הפטור של חולה שנאלץ לגעל נפשו‪ ,‬ובין מי שגוים מאיימים עליו שאם הוא לא יאכל‬
‫מאכלות אסורות יהרגו אותו‪ ,‬לחולה התורה התירה את האיסור בהיתר מוחלט כך שאין‬
‫לו כלל איסור לאכול‪ ,‬אבל מי שאנסו אותו לאכול מאכלות אסורות יש לפניו איסור‪ ,‬אלא‬
‫שהתורה לא מחייבת אותו להתאמץ ולהימנע מהאיסור עד כדי מסירות נפש‪ ,‬ולכן מוסכם‬
‫בפוסקים שאסור לחולה להתחסד ולהימנע מלעבור על האיסור‪ ,‬וזאת בגלל שהתורה‬
‫התירה לו את האיסור‪ ,‬וזאת בשונה ממי שאנסו אותו שהתורה רק לא חייבה אותו למסור‬

            ‫את נפשו‪ ,‬ולכן יש הסוברים שאם הוא ימסור על כך את נפשו קדוש יאמר לו‪.‬‬

‫אלא שחזר הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל ותמה שמאחר והמקור לשני ההלכות אחד‬
‫הוא‪ ,‬כי גם ההיתר לעבור איסור בשביל חולה‪ ,‬וגם ההיתר לעבור איסור בכדי להינצל‬
   279   280   281   282   283   284   285   286   287   288   289