Page 289 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫רפט‬ ‫משה‬ ‫'ה גריש ‪ -‬השעמל הכלה‬ ‫מתנת‬

‫י"ד) לבאר שיטת הפרישה ב"ח וט"ז (יורה דעה סימן ס"ב) שהתירו לישראל להאכיל אבר מן‬
‫החי מבהמה טמאה לגוי‪ ,‬וזאת למרות שהגוי עובר על איסור אבר מן החי גם מבהמה טמאה‪,‬‬
‫אבל מכיון שליהודי אין איסור אבר מן החי מבהמה טמאה‪ ,‬לכן אין לו איסור להחטיא בזה‬

‫את הגוי‪.‬‬

‫האחיעזר (חלק ג' סימן פ"א אות ז') ביאר סברתם שמכיון שאיסור לפני עיור הוא מחמת‬
‫שהתורה הקפידה שלא יתהוה איסור מחמת יהודי‪ ,‬לכן המודד לאיסור הוא ביחס למחטיא‬

‫ולא ביחס לחוטא‪.‬‬

‫הרשב"א והריטב"א (יבמות דף פ"ד עמוד ב') חלקו על הרמב"ן‪ ,‬הש"ך (יורה דעה סימן‬
‫ס"ב) חלק על הב"ח והפרישה‪ ,‬וכן הפרי חדש (יורה דעה סימן ס"ב ס"ק ג') השיג על האמונת‬
‫שמואל‪ ,‬והם סבורים שגם מי שלא הוזהר על איסור‪ ,‬אסור לו להחטיא את השני‪ ,‬וכן הוכח‬

‫מדברי החתם סופר (יורה דעה סוף סימן של"ח) שאסר להחטיא כהן בטומאה למת‪.‬‬

‫התבאר שיתכן שגם לשיטתם איסור לפני עיור הינו ביחס למחטיא ולא ביחס לחוטא‪,‬‬
‫והסיבה שהם סברו ששיך איסור לפני עיור גם כאשר המחטיא לא הוזהר על איסור זה‪ ,‬אין‬
‫זאת אלא רק באופן שאילו המחטיא היה שייך לסוג האנשים שהוזהרו על האיסור גם הוא‬
‫היה מוזהר על כך‪ ,‬וכגון אם הוא היה כהן או בן נח הרי גם לו היה אסור לחטוא‪ ,‬ולכן מאחר‬
‫ובתאוריה גם הוא שייך לאיסור לכן אסור לו להחטיא‪ ,‬אבל כאשר גם אם המחטיא היה שייך‬
‫לאיסור היה לו היתר לעבור על האיסור‪ ,‬ממילא אין לו כל מניעה להחטיא את השני‪ ,‬כי כשם‬
‫שלמחטיא יש היתר לעבור על האיסור כך גם מותר לו להכשיל בזה את האחר כי איסור‬
‫לפני עיור אינו ביחס לחוטא אלא ביחס למחטיא‪ ,‬וזאת בגלל שיסוד האיסור הוא מחמת‬

‫שהתורה הקפידה שלא יתהוה איסור מחמת יהודי‪.‬‬

‫כך שגם לשיטתם כאשר לחוטא אין היתר של פיקוח נפש אבל למחטיא יש היתר של‬
‫פיקוח נפש אם כן אין לו כל מניעה להחטיא בזה את השני‪ ,‬כי איסור לפני עיור הינו ביחס‬
‫למחטיא ולא ביחס לחוטא‪ ,‬ולכן יהיה מותר לזמן רופא שאינו שומר שבת לטפל בחולה‪,‬‬
‫וזאת למרות שלדברי הבית הלוי אין לרופא שמורגל בחילול שבת היתר לחלל שבת גם‬
‫לצורך פיקוח נפש כך שכאשר הרופא יטפל בחולה הוא יעבור בכך איסור‪ ,‬אך כיון שביחס‬
‫לחולה שהינו שומר שבת יש היתר של פיקוח נפש‪ ,‬ממילא אין כל מניעה לזמן את הרופא‪.‬‬