Page 275 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫הער‬ ‫משה‬ ‫'ה גריש ‪' -‬ה הלע‬ ‫מתנת‬

‫את העבירה מרצון‪ ,‬ממילא הוא אינו אנוס כי הרי‬ ‫יעבור‪ ,‬וזאת מחמת דברי רבא שאין קישוי אלא‬
‫הוא לא עובר את העבירה מחמת האונס אלא הוא‬ ‫לדעת‪ ,‬כך שהוא עושה זאת מרצון וממילא הוא אינו‬
‫עושה זאת לרצונו‪ ,‬וסבור השאילתות שהאנוס‬ ‫נכלל בהיתר של וחי בהם‪ ,‬ואילו בהעלה ליבו טינא‬
‫שעושה גם מרצון איננו נחשב לאנוס‪ ,‬ואם כן מאחר‬ ‫לולא לימוד מיוחד שבגילוי עריות אין היתר של וחי‬
‫ואין קישוי אלא לדעת‪ ,‬ממילא אף בלי פסוק מיוחד‬ ‫בהם היה מותר לו לבעול בכדי להירפא‪ ,‬והרי גם הוא‬
‫המורה שבגילוי עריות יהרג ואל יעבור‪ ,‬לא היה היתר‬
‫לבוא על הערוה בכדי להינצל מהאנסים‪ ,‬כי מאחר‬ ‫אינו אנוס כי הלא אין קישוי אלא לדעת‪.‬‬
‫ואין קישוי אלא לדעת אם כן הוא אינו עושה זאת רק‬
‫בכדי להינצל אלא הוא עושה זאת גם לרצונו‪ ,‬ועל כן‬ ‫אין איסור‬

‫איננו נחשב לאנוס‪.‬‬ ‫וביאר הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל‪ ,‬שמי שחלה‬
‫עד שאם הוא לא יבעל הוא יסתכן‪ ,‬הרי בכגון זאת‬
‫מקור אחד שני הלכות‬ ‫הסיבה שהתורה התירה לעבור את העבירה הוא‬
‫מפני שחביבה לפני הבורא נפשו של ישראל יותר‬
‫אך (באות י"א) חזר ותמה הגאון רבי אלחנן‬ ‫מהמצות‪ ,‬ולכן התורה התירה לו לעבור עבירה‬
‫וסרמן זצ"ל על חילוקו‪ ,‬שהרי מאחר והמקור של שני‬ ‫בכדי להציל את חייו‪ ,‬וכמו שהתבאר שמפני כן גם‬
‫ההיתרים הינו מפסוק אחד "וחי בהם ‪ -‬ולא שימות‬ ‫אסור לו להתחסד ולהימנע מליטול את הרפואה‪ ,‬כי‬
‫בהם"‪ ,‬אם כן מנין לנו לחלק ולומר שיש שוני מהותי‬ ‫אדרבה נפשו של היהודי חביבה לפני הבורא יותר מן‬
‫בין ההיתר של חולה להתרפאות באמצעות דבר‬ ‫המצות‪ ,‬הוי אומר שבכגון זאת הרי זה כאילו שאין לו‬
‫איסור‪ ,‬ובין ההיתר לעשות עבירה למי שמאיימים‬ ‫כלל איסור‪ ,‬וממילא למרות שאין קישוי אלא לדעת‬
‫על חייו באם הוא לא יעבור את העבירה‪ ,‬ומכיון‬ ‫והוא עושה זאת לרצון‪ ,‬אך כיון שכאשר החולה‬
‫שהמקור של שני ההיתרים אחד הוא‪ ,‬אם כן מסתבר‬ ‫עושה זאת להצלת נפשו הרי זה כאילו שכלל אין בזה‬
‫איסור‪ ,‬לכן לולא זאת שיש לימוד מיוחד שבגילוי‬
‫שלשניהם דין שווה‪.‬‬ ‫עריות יהרג ואל יעבור היה מותר לו לבעול לצורך‬

‫ולכן מסיק הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל‬ ‫הצלת נפשו‪.‬‬
‫שבהכרח שהחילוק בין חולה שאסור לו להתחסד‬
‫ולמסור את נפשו‪ ,‬לעומת אנוס שיש הסבורים‬ ‫גבול במאמץ‬
‫שמותר לו להתחסד ולמסור את נפשו בכדי שלא‬
‫להכשל בעבירה‪ ,‬כי כשאונסים יהודי לעבור עבירה‬ ‫אבל כשאונסים יהודי לעבור עבירה הרי התבאר‬
‫והוא לא מתפתה יש בזה קידוש השם‪ ,‬ולכן מותר לו‬ ‫שבכגון זאת האיסור קיים‪ ,‬אלא שמאחר והתורה‬
‫להתחסד ולמסור את נפשו לקדש את שמו יתברך‪,‬‬ ‫הגבילה את השתדלות המחויבת בכדי להמנע‬
‫וזאת בשונה מחולה שבזה שהוא נמנע מלעבור על‬ ‫מהעבירה והורתה שאין חיוב למסור על כך את‬
‫העבירה אין בזה כל שייכות לקידוש השם‪ ,‬ולכן‬ ‫נפשו לכן הרי הוא כאנוס‪ ,‬והתבאר שמפני כן הרוצה‬
‫אסור לו להתחסד ולמסור את נפשו בכדי להימנע‬ ‫להתחסד ולמסור את נפשו על כך קדוש יאמר לו‪,‬‬
‫מלעבור עבירה‪ ,‬וכמו שהתבאר בשם הרדב"ז (חלק‬ ‫כי הרי העבירה קימת אלא שהתורה אינה דורשת‬
‫ג' סימן תמ"ד)‪ ,‬וכעין זאת ביאר גם בספר איסור‬ ‫למסור את הנפש על כך‪ ,‬ולכן מאחר והעילה לפטור‬
‫הינה בגלל היותו אנוס מפני כן אם הוא יעבור על‬
‫והיתר הארוך (שער ס'‪ ,‬אות ח')‪.‬‬ ‫העבירה לא בכדי להינצל ממיתה אלא הוא יעשה‬