Page 271 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 271

‫אער‬  ‫משה‬  ‫'ה גריש ‪' -‬ה הלע‬                        ‫מתנת‬

            ‫די בפעם אחת‬                           ‫ההיתר למסור את הנפש בשביל שלא לאבד את‬
                                                                                    ‫העולם הבא‪.‬‬
‫אכן ברמב"ם (פרק ב' מהלכות תשובה הלכה‬
‫א') לא הזכיר שצריך לעמוד בניסיון בכדי להעשות‬                   ‫בעל תשובה‬
‫לבעל תשובה אלא רק פעם אחת‪" ,‬אי זו היא תשובה‬
‫גמורה‪ ,‬זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו‬         ‫אלא שכמפורש ביומא (דף פ"ו עמוד ב') "היכי‬
‫לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה‪ ,‬לא מיראה‬        ‫דמי בעל תשובה [מיהו בעל תשובה?]‪ ,‬אמר רב‬
‫ולא מכשלון כח‪ ,‬כיצד הרי שבא על אשה בעבירה‬         ‫יהודה כגון שבאת לידו דבר עבירה [שהזדמנה לו‬
‫ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה‬          ‫שוב אותה עבירה שחטא בה]‪ ,‬פעם ראשונה ושניה‬
‫ובכח גופו ובמדינה שעבר בה ופירש ולא עבר זהו‬       ‫וניצל הימנה [ופעמים הוא עמד בניסיון]‪ ,‬מחוי רב‬
‫בעל תשובה גמורה"‪ ,‬ועיין בלחם משנה שהקשה על‬        ‫יהודה [והוא הסביר שזה רק כאשר הזדמנה לידו]‬
‫הרמב"ם שלא העתיק לדברי רב יהודה בשלמותם‪,‬‬          ‫באותה אשה באותו פרק באותו מקום‪[ ,‬כי רק כאשר‬
‫כי הרי רב יהודה אמר שנעשים בעל תשובה כאשר‬         ‫אדם נמצא שוב באותו ניסיון שהוא כשל בו ועתה‬
‫עומדים פעמיים בניסיון‪ ,‬ואילו מהרמב"ם משמע‬         ‫הוא מצליח לכבוש את יצרו ולעמוד בניסיון‪ ,‬אז הוא‬
‫שבפעם אחת שעומדים בניסיון כבר נעשים בעלי‬          ‫נעשה בעל תשובה]"‪ ,‬אם כן לא היה לתלמידי רבי‬
‫תשובה‪ ,‬וכתב הלחם משנה שצריך לומר שבגירסת‬          ‫יהודה החסיד דרך לחזור בתשובה אלא רק אם הם‬
‫הגמרא שהיתה לפני הרמב"ם לא היה כתוב בדברי‬         ‫יחזרו שוב באותה הדרך ולמרות שהם יהיו בסכנה‬
‫רב יהודה "פעם ראשונה ושניה"‪ ,‬אלא היה רק כתוב‬      ‫הם יעמדו בניסיון והם לא ישובו להשתמש בשמות‬
‫"כגון שבאת לידו דבר עבירה וניצל הימנה"‪ ,‬ולכן‬      ‫הקדושים בכדי להינצל מהסכנה‪ ,‬רק בזה הם ייעשו‬
‫הרמב"ם העתיק להלכה שדי בפעם אחת שעומדים‬           ‫בעלי תשובה‪ ,‬כך שלא היתה להם אפשרות לקיים‬
                                                  ‫את מצות התשובה אלא רק אם הם ימסרו את‬
              ‫בניסיון בכדי להעשות בעל תשובה‪.‬‬
                                                                                          ‫נפשם‪.‬‬
‫ובמעשה רקח פירש שהרמב"ם גרס "אמר רב‬
‫יהודה כגון שבאת לידו דבר עבירה פעם ראשונה‪,‬‬              ‫מסירות נפש שוה כפעמיים‬
‫ושניה ניצל הימנה [ולא גרס וניצל הימנה]"‪ ,‬ולגירסה‬
‫זו פירוש דברי הגמרא הם שאותו דבר עבירה שבא‬        ‫אף שבגמרא כתוב שבכדי להעשות לבעל‬
‫לידו פעם ראשונה‪ ,‬בא לידו עתה פעם שניה והוא‬        ‫תשובה צריך לעמוד פעמים בניסיון‪ ,‬ואילו תלמידי‬
‫ניצל ממנה‪ ,‬כך או כך מתבאר מדברי הרמב"ם‬            ‫רבי יהודה החסיד לא עמדו בניסיון אלא רק פעם‬
‫שבפעם אחת שעומדים בניסיון נעשים בעלי‬              ‫אחת והם נהרגו‪ ,‬יתכן שכאשר עומדים בניסיון‬
‫תשובה‪ ,‬וממילא גם תלמידי רבי יהודה החסיד נעשו‬      ‫עד כדי מסירות נפש ממילא פעם אחת שוות ערך‬

   ‫בעלי תשובה בזה שהם עמדו פעם אחת בניסיון‪.‬‬                                  ‫לפחות לשני פעמים‪.‬‬

‫התבאר שההיתר של תלמידי רבי יהודה החסיד למסור את נפשם היה בכדי לקיים‬
‫את מצות התשובה‪ ,‬ומכאן הוכיח הסמ"ק שרבי יהודה החסיד סבור שאף שאין חיוב‬
‫למסור את הנפש בכדי לקיים מצות עשה‪ ,‬אבל אם ברצונו למסור על כך את נפשו קדוש‬

                                                                                   ‫יאמר לו‪.‬‬
   266   267   268   269   270   271   272   273   274   275   276