Page 270 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ה גריש ‪' -‬ה הלע‬ ‫מתנת‬ ‫רע‬

‫ודחה התפארת ישראל (ברכות פרק א' אות‬ ‫היום מימך מרובין [והשומר טען לרבי יהושע שהוא‬
‫כ"ה) שלא היה זה סכנה ודאית אלא רק חשש‬ ‫מביא לרבי עקיבא כמות מים חריגה]‪ ,‬שמא לחתור‬
‫סכנה‪ ,‬כי רבי עקיבא סמך על כך שהשומרים של‬ ‫בית האסורין אתה צריך [והוא חשד בו שהמטרה‬
‫בית הסוהר לא יתנו לו למות‪ ,‬אלא יביאו לו מים‬ ‫שלשמה הוא נזקק לכמות כה גדולה של מים אין‬
‫אחרים‪ ,‬והעלה מכאן להלכה שאף אם נכריע להלכה‬ ‫זאת אלא בכדי לרכך את האדמה ולחפור בה חפירה‬
‫שאסור למסור את הנפש על עבירות שאינם ביהרג‬ ‫בכדי למלט דרכה את רבי עקיבא]‪ ,‬שפך חציין ונתן‬
‫ואל יעבור‪ ,‬אך מותר להכניס את עצמו לספק סכנה‬ ‫לו חציין [ולכן השומר שפך חצי מהמים והתיר‬
‫היכן שהנזק לא ודאי‪ ,‬ואדרבה זכות המצוה תגן עליו‪,‬‬ ‫לו להכניס רק את החצי שנותר]‪ ,‬כשבא אצל רבי‬
‫חידושו של התפארת ישראל הובא בפתחי תשובה‬ ‫עקיבא‪ ,‬אמר לו יהושע אין אתה יודע שזקן אני וחיי‬
‫תלויין בחייך [כאשר הגיע רבי יהושע לרבי עקיבא‬
‫(יורה דעה סימן קנ"ז ס"ק ג')‪.‬‬ ‫הוכיח אותו רבי עקיבא על האיחור‪ ,‬וטען כנגדו הרי‬
‫אתה יודע שאני זקוק למים‪ ,‬וחיי תלויים בעזרתך]‪,‬‬
‫תלמידי רבי יהודה החסיד‬ ‫סח לו כל אותו המאורע [סיפר לו רבי יהושע את מה‬
‫שארע לו עם השומר]‪ ,‬אמר לו תן לי מים שאטול‬
‫בסמ"ק (ספר מצוות קטן‪ ,‬מצוה ג') כתב מעשה‬ ‫ידי [אמר לו רבי עקיבא אם כך שלא נותרה אלא‬
‫מפעים אודות תלמידיו של רבי יהודה חסיד שרצו‬ ‫רק חצי מכמות המים אשתמש בזה לנטילת ידים]‪,‬‬
‫לילך לחופה‪ ,‬ורבי יהודה החסיד הזהירם שלא ללכת‬ ‫אמר לו לשתות אין מגיעין‪ ,‬ליטול ידיך מגיעין‪[ ,‬טען‬
‫כי יש בדרך שודדים‪ ,‬והם לא שתו לדבריו אלא יצאו‬ ‫רבי יהושע לרבי עקיבא והרי המים אינם מספיקים‬
‫לדרך‪ ,‬ואכן שודדים עמדו עליהם וביקשו להורגם‪,‬‬ ‫אפילו לשתיה‪ ,‬והיאך תסכן את עצמך ותשתמש‬
‫ותלמידיו של רבי יהודה החסיד השתמשו בשמות‬ ‫בהן לנטילת ידים]‪ ,‬אמר לו מה אעשה שחייבים‬
‫הקדושים וניצלו‪ ,‬וכשחזרו לרבם‪ ,‬אמר להם רבם‬ ‫עליהן מיתה [ענה לו רבי עקיבא שאם הוא ימנע‬
‫שבגלל שהם השתמשו בשמות הקדושים הם הפסידו‬ ‫מליטול ידים הוא יתחייב מיתה בידי שמים‪ ,‬כדין‬
‫את העולם הבא שלהם‪ ,‬אמנם אם הם ישובו וילכו‬ ‫העובר על דברי חכמים שחייב מיתה בידי שמים‪,‬‬
‫באותה הדרך והם ימסרו את נפשכם להריגה בזה הם‬ ‫ולכן] מוטב אמות מיתת עצמי‪ ,‬ולא אעבור על דעת‬
‫יתקנו את החטא שלהם‪ ,‬והם אכן עשו זאת ונהרגו‬ ‫חבירי [עדיף לי למסור את נפשי למיתה‪ ,‬ולא לעבור‬
‫על דברי חברי]‪ ,‬אמרו לא טעם כלום עד שהביא לו‬
‫כולם‪ ,‬הי"ד‪.‬‬
‫מים ונטל ידיו"‪.‬‬
‫ממעשה זה הוכיח הסמ"ק שאף כשאין חיוב של‬
‫יהרג ואל יעבור מותר למסור את נפשו להריגה‪.‬‬ ‫כשרבי עקיבא היה בבית האסורים ורבי יהושע‬
‫הגרסי הביא לו מים ולא היה בזה די גם לנטילת ידים‬
‫עולם הבא‬ ‫וגם לשתיה‪ ,‬העדיף רבי עקיבא ליטול את ידיו ולא‬
‫לשתות‪ ,‬וזאת למרות שהוא סיכן בזה את חייו‪ ,‬והרי‬
‫ודבריו דברי פלא כי אף אם הותר למסור את‬ ‫נטילת ידים אינה מהמצות שחייבים למסור את‬
‫הנפש‪ ,‬אין זאת אלא כאשר אונסים אותו לעבור‬ ‫הנפש עליהם‪ ,‬ומוכח מכאן שאם רוצה רשאי למסור‬
‫עבירה או לבטל מצוה‪ ,‬אבל תלמידיו של רבי יהודה‬
‫החסיד לא מסרו את נפשם בשביל להימנע מעבירה‬ ‫את הנפש אף על מצוה מדרבנן של נטילת ידים‪.‬‬
‫או בכדי לקיים מצוה‪ ,‬אלא הם עשו זאת רק בכדי‬
‫שהם לא יאבדו את העולם הבא שלהם‪ ,‬ומניין‬