Page 267 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 267
זסר משה 'ה גריש ' -ה הלע מתנת
מספק
בתרומת הדשן (סימן קצ"ט) הסתפק האם מחמת שיש בנידון זה מחלוקת בין הפוסקים
ממילא אומרים ספק נפשות להקל ,ואסור לו למסור את נפשו ,או שמאחר והשיטות
המתירות סבורות שכאשר הוא עושה כן לקדש שם שמים אין לתורה ענין שהוא יחיה ולא
ימות ,כי אדרבה זכות גדולה היא למסור את הנפש ולקדש את השם ,ממילא לא אומרים בזה
ספק נפשות להקל והוא רשאי למסור עצמו למיתה ,ולכן הסיק התרומת הדשן שבכל מקרה
ומקרה יש לדון באופן אינדיבידואלי ,כי אם רואים שאכן כונתו טהורה יש להורות לו שהוא
רשאי למסור את נפשו ,וזאת למרות שהוא לא מחויב בכך.
הרי שלמרות שאין כל היתר לחולה מסוכן שנצרך לאכול מאכלות אסורות להתחסד
ולהימנע מכך ,אך מי שאונסים אותו לאכול מאכלות אסורות רבו בזה השיטות ופרטי
ההלכות.
-ג' -
כזוהר הרקיע מזהירים
המצדדים להתיר למסור את הנפש גם על מצות שאין בהן חיוב של יהרג ואל יעבור
איששו את דבריהם מכמה וכמה מעשים המופעים במקורות שמפורש שם שמסרו את
נפשם לסכנה ולא נאותו לעבור את העבירה ,וזאת למרות שלא היה זה אחת משלושת
העבירות החמורות ,אמנם החולקים מבארים שלמרות שעל דרך כלל ההלכה שיעבור ואל
יהרג איננה רק היתר לעבור ,אלא יש אי סור לעבור ,ואדרבה העובר מתחייב בנפשו כמי
שמאבד עצמו לדעת ,עם זאת אדם גדול חסיד וירא שמים שרואה שהדור פרוץ בעבירה
מסוימת רשאי לקדש את השם ולמסור את עצמו למיתה אפילו על מצוה קלה ,וזאת בכדי
שיראו העם ליראה את השם ולאהבו בכל לבם ,ולכן אין להוכיח ממקרים מסוימים יוצאי
דופן על הכלל.
שמצווין על קדושת השם על אחת כמה וכמה", חנניה מישאל ועזריה
ופרש"י "מה ראו שלא דרשו וחי בהם -ולא שימות
פסחים (דף נ"ג עמוד ב') "מה ראו חנניה מישאל
בהם". ועזריה שמסרו עצמן על קדושת השם לכבשן האש
[כאשר נבוכדנצר הורה להם להשתחות לפסל הם
הראשונים תמהו הרי עבודה זרה היא אחת העדיפו למות ולא להשתחות] ,נשאו קל וחומר
מהשלושה העבירות החמורות שדינם ביהרג ואל בעצמן מצפרדעים ,ומה צפרדעים שאין מצווין על
יעבור ,ואם כן מדוע תמהה הגמרא מה ראו חנניה קדושת השם כתיב בהו 'ובאו ועלו בביתך' ,אנו
מישאל ועזריה שמסרו עצמן על קדושת השם ,והרי