Page 267 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫זסר‬ ‫משה‬ ‫'ה גריש ‪' -‬ה הלע‬ ‫מתנת‬

‫מספק‬

‫בתרומת הדשן (סימן קצ"ט) הסתפק האם מחמת שיש בנידון זה מחלוקת בין הפוסקים‬
‫ממילא אומרים ספק נפשות להקל‪ ,‬ואסור לו למסור את נפשו‪ ,‬או שמאחר והשיטות‬
‫המתירות סבורות שכאשר הוא עושה כן לקדש שם שמים אין לתורה ענין שהוא יחיה ולא‬
‫ימות‪ ,‬כי אדרבה זכות גדולה היא למסור את הנפש ולקדש את השם‪ ,‬ממילא לא אומרים בזה‬
‫ספק נפשות להקל והוא רשאי למסור עצמו למיתה‪ ,‬ולכן הסיק התרומת הדשן שבכל מקרה‬
‫ומקרה יש לדון באופן אינדיבידואלי‪ ,‬כי אם רואים שאכן כונתו טהורה יש להורות לו שהוא‬

‫רשאי למסור את נפשו‪ ,‬וזאת למרות שהוא לא מחויב בכך‪.‬‬

‫הרי שלמרות שאין כל היתר לחולה מסוכן שנצרך לאכול מאכלות אסורות להתחסד‬
‫ולהימנע מכך‪ ,‬אך מי שאונסים אותו לאכול מאכלות אסורות רבו בזה השיטות ופרטי‬

‫ההלכות‪.‬‬

‫‪ -‬ג' ‪-‬‬

‫כזוהר הרקיע מזהירים‬

‫המצדדים להתיר למסור את הנפש גם על מצות שאין בהן חיוב של יהרג ואל יעבור‬
‫איששו את דבריהם מכמה וכמה מעשים המופעים במקורות שמפורש שם שמסרו את‬
‫נפשם לסכנה ולא נאותו לעבור את העבירה‪ ,‬וזאת למרות שלא היה זה אחת משלושת‬
‫העבירות החמורות‪ ,‬אמנם החולקים מבארים שלמרות שעל דרך כלל ההלכה שיעבור ואל‬
‫יהרג איננה רק היתר לעבור‪ ,‬אלא יש אי סור לעבור‪ ,‬ואדרבה העובר מתחייב בנפשו כמי‬
‫שמאבד עצמו לדעת‪ ,‬עם זאת אדם גדול חסיד וירא שמים שרואה שהדור פרוץ בעבירה‬
‫מסוימת רשאי לקדש את השם ולמסור את עצמו למיתה אפילו על מצוה קלה‪ ,‬וזאת בכדי‬
‫שיראו העם ליראה את השם ולאהבו בכל לבם‪ ,‬ולכן אין להוכיח ממקרים מסוימים יוצאי‬

‫דופן על הכלל‪.‬‬

‫שמצווין על קדושת השם על אחת כמה וכמה"‪,‬‬ ‫חנניה מישאל ועזריה‬
‫ופרש"י "מה ראו שלא דרשו וחי בהם ‪ -‬ולא שימות‬
‫פסחים (דף נ"ג עמוד ב') "מה ראו חנניה מישאל‬
‫בהם"‪.‬‬ ‫ועזריה שמסרו עצמן על קדושת השם לכבשן האש‬
‫[כאשר נבוכדנצר הורה להם להשתחות לפסל הם‬
‫הראשונים תמהו הרי עבודה זרה היא אחת‬ ‫העדיפו למות ולא להשתחות]‪ ,‬נשאו קל וחומר‬
‫מהשלושה העבירות החמורות שדינם ביהרג ואל‬ ‫בעצמן מצפרדעים‪ ,‬ומה צפרדעים שאין מצווין על‬
‫יעבור‪ ,‬ואם כן מדוע תמהה הגמרא מה ראו חנניה‬ ‫קדושת השם כתיב בהו 'ובאו ועלו בביתך'‪ ,‬אנו‬
‫מישאל ועזריה שמסרו עצמן על קדושת השם‪ ,‬והרי‬