Page 263 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 263
גסר משה 'ה גריש ' -ה הלע מתנת
עלה ה'
העלה ליבו טינא
-א' -
אונס מחמת חולי
בעלה ב' הצגנו את תמיהת השאילתות (פרשת וארא שאילתא מ"ב
הובא בתוספות ביומא דף פ"ב עמוד ב') מדוע הגמרא (יומא דף פ"ב עמוד
א') מנסה למצוא מקור לאסור גילוי עריות גם כשאונסים אותו ,והרי מבואר
ביבמות (דף נ"ג עמוד ב') שאין קישוי אלא לדעת ,וממילא אין אפשרות של
אונס בגילוי עריות.
בעלה זה נתמקד בביאור תשובתו של השאילתות.
יהרג ואל יעבור
השאילתות תירץ על קושייתו שאכן יש צורך לאתר מקור לאיסור גילוי עריות גם במקרה
של אונס ,כי למרות שאין אפשרות לאנוס ולהכריח לעבור על איסור גילוי עריות ,וזאת בגלל
שאין קישוי אלא לדעת ,עם זאת יש אופן של אונס גם בגילוי עריות ,והוא כעין המבואר
בסנהדרין (דף ע"ה עמוד א') "מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת ,והעלה לבו טינא
[ופרש רש"י שמרוב אהבה נטמטם לבו והעלה חולי] ,ובאו ושאלו לרופאים ,ואמרו אין לו
תקנה עד שתבעל ,אמרו חכמים ימות ואל תבעל לו" ,ועל כגון זאת צריך פסוק ללמדנו
שלמרות שאם הוא לא יבעל אותה הוא יסתכן ,הדין הוא שיהרג ואל יעבור.
גם חולה אינו אנוס
ותמה הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד (קובץ הערות סימן מ"ט אות ו') שמאחר ואין
קישוי אלא לדעת אם כן גם מי שהעלה ליבו טינא והוא מחויב לבעול בכדי שלא יסתכן,
גם בזה בהכרח שהקישוי הוא לדעת ,ואם כן מדוע צריך פסוק לאסור זאת ,והרי למרות
שבכדי להציל את חייו הוא מוכרח לבעול אותה ,אבל הרי אין אפשרות שהוא יבעל אותה
אלא אם כן הוא ירצה לבעול אותה וממילא הוא אינו אנוס ,ואם כן ברור שאין לו כל היתר
לבוא עליה ,ומה ההבדל בין אם אונסים אותו לבוא על הערוה שפשוט אף ללא פסוק שאין
זה בכלל אונס כי אין קישוי אלא לדעת ,ואילו בהעלה ליבו טינא הוא בכלל אונס וצריך
מקור לאסור.
