Page 265 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫הסר‬ ‫משה‬ ‫'ה גריש ‪' -‬ה הלע‬ ‫מתנת‬

‫לשמעון לאכול את המאכלות האסורות בכדי להציל את נפשו ממיתה‪,‬‬
‫אך שמעון מעדיף למות ולא לגעל את נפשו בבשר‪ ,‬האם מותר לשמעון‬

‫להימנע מלאכול או שהוא מחויב לשמור על חייו ולאכול את הבשר ?‬

‫שאלות זהות פתרון שונה‬

‫לכאורה שתי השאלות דומות זו לזו‪ ,‬בשני המקרים יש כאן שאלה של חיים או מות‪,‬‬
‫ומאחר והתורה אמרה וחי בהם ולא שימות בהם‪ ,‬לכן למרות שהבשר אינו כשר מותר להם‬
‫לאכול את הבשר בכדי להציל את נפשם‪ ,‬והנידון הוא האם מותר להם להתחסד ולהימנע‬

‫מכך‪ ,‬או שחסידות של שטות היא‪.‬‬

‫אך למרות שהנידונים דומים‪ ,‬פתרונם אינו זהה‪.‬‬

‫אין בזה אפילו סרך של מצוה‬ ‫כמאבד עצמו לדעת‬

‫המהר"ם שיק (אורח חיים סימן ר"ס) הוסיף בזה‬ ‫משאלתו של ראובן החולה להימנע מלאכול‬
‫שאם הרופאים הורו לראובן להימנע מאכילת מצה‬ ‫את הבשר הוכרעה בפוסקים לאיסור‪ ,‬וכמו שכתב‬
‫בליל הסדר‪ ,‬והוא החמיר ואכל מצה ואף הקדים‬ ‫המשנה ברורה (סימן תרי"ח ס"ק ה') "כתבו‬
‫וברך בהתלהבות גדולה "אשר קדשנו במצותיו‬ ‫הפוסקים אם החולה רוצה להחמיר‪ ,‬אחר שצריך‬
‫וצונו על אכילת מצה" ברכתו הינה ברכה לבטלה‪,‬‬ ‫לכך‪ ,‬עליו נאמר (בראשית ט' ה') אך את דמכם‬
‫כי מאחר והתורה פטרה את ראובן מאכילת מצה‬ ‫לנפשותיכם אדרוש"‪ ,‬וכמו שכתב שם רש"י "אף על‬
‫כנלמד מהפסוק "וחי בהם ‪ -‬ולא שימות בהם"‪,‬‬ ‫פי שהתרתי לכם נטילת נשמה בבהמה‪ ,‬את דמכם‬
‫ממילא כאשר ראובן התחסד לאכול מצה במסירות‬ ‫אדרוש מהשופך דם עצמו"‪ ,‬ומקור דבריו מבבא‬
‫קמא (דף צ"א עמוד ב')‪ ,‬הוי אומר אילו ראובן‬
‫נפש אין באכילת המצה כל סרך של מצוה‪.‬‬ ‫יתחסד וימנע מלאכול את הבשר הוא חוטא בנפשו‪,‬‬

‫כאילו עשאה‬ ‫והרי הוא כמאבד עצמו לדעת‪ ,‬וגדול עונו מנשוא‪.‬‬

‫ומוסיף המהר"ם שיק שאדרבה ראובן יצא‬ ‫כמו שכתב הרמב"ן (תורת האדם שער‬
‫מופסד מאכילת המצה‪ ,‬כי אילו ראובן היה נמנע‬ ‫המיחוש ד"ה ולא מבעיא) "וכי חולה שיש בו סכנה‬
‫מלקיים את המצוה מחמת צו התורה לשמור על‬ ‫ואמרו בקיאים לחלל עליו את השבת מדת חסידות‬
‫חייו‪ ,‬ממילא היחס אליו היה כמו מי שחשב לעשות‬ ‫היא לו שימנע עצמו מלחלל‪ ,‬אינו אלא שופך דמים"‪,‬‬
‫מצוה ונאנס ולא עשאה‪ ,‬שאמרו בברכות (דף ו'‬ ‫והביאו הר"ן (יומא דף ג' עמוד ב' בדפי הרי"ף)‪,‬‬
‫עמוד ב') שמעלה עליו הכתוב שזכויותיו שוות ערך‬ ‫וכן הוא באיסור והיתר הארוך (שער ס' אות ח')‪,‬‬
‫למי שעשה את המצוה‪ ,‬אבל כאשר ראובן לא שת‬ ‫ובשו"ת הרדב"ז (חלק ג' סימן תמ"ד)‪ ,‬וכן הורה‬
‫להוראת התורה והוא סיכן את עצמו ואכל מצה‪ ,‬לא‬ ‫להלכה החכמת אדם (שער איסור והיתר כלל פ"ח‬
‫רק שאין במעשיו אפילו לא סרך של עשית מצוה‪,‬‬
‫סעיף ב')‪.‬‬