Page 260 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 260

‫משה‬  ‫'ה גריש ‪' -‬ד הלע‬  ‫מתנת‬  ‫רס‬

‫בכלל האיסור לתת מכשול לפני העיור‪ ,‬כי כמו שהתורה מקפידה שיהודי לא יחטא‪ ,‬כך גם‬
                            ‫רצון התורה הוא שלא יתהוה איסור בגלל יהודי‪( ,‬עלה ד' אות ג')‪.‬‬

‫י"א‪ .‬מפני כן חידש החתם סופר (יורה דעה סימן של"ח) שאם השלטון קבע שרופא כהן‬
‫יהיה המורשה לקבוע את המות‪ ,‬יהיה מותר לזמן את הרופא הכהן לקבוע את המות‪ ,‬כי‬
‫מאחר וביחס למטפלים במת אין אפשרות לקבור אותו בלא שהרופא הכהן יאשר את מותו‪,‬‬
‫ממילא המת הוא כמת מצוה שמותר לכהן להיטמא לו‪ ,‬וזאת למרות שביחס לכהן אין זה‬
‫מת מצוה כי הוא הרי יכול להתפטר מתפקידו ולאפשר בכך לרופא אחר לקבוע את המות‪,‬‬
‫עם זאת מאחר ואיסור לפני עיור הינו ביחס למחטיא‪ ,‬וביחס למטפלים במת הינו מת מצוה‪,‬‬

                                  ‫לכן יהיה מותר להם לקרוא לרופא הכהן‪( ,‬עלה ד' אות ג')‪.‬‬

‫י"ב‪ .‬לאור זאת העלה הגאון רבי אליעזר יהודה ולדנברג זצ"ל (שו"ת ציץ אליעזר חלק ט'‬
‫סימן י"ז 'קונטרס רפואה בשבת' פרק ד') סברא שלישית להתיר לזמן רופא שאינו שומר‬
‫שבת לטפל בחולה‪ ,‬וזאת למרות שלדברי הבית הלוי לרופא אין היתר לחלל שבת‪ ,‬כי הרי‬
‫הוא מורגל לחלל שבת‪ ,‬אך מכיון שביחס לשומרי שבת הותר האיסור לצורך הצלת החולה‪,‬‬

                            ‫ממילא אין בזה איסור לתת מכשול לפני העיור‪( ,‬עלה ד' אות ג')‪.‬‬

‫י"ג‪ .‬אך כל זאת רק אם הרופא מזיד‪ ,‬אבל אם הרופא שוגג הרי יש בזה גם איסור מצד‬
‫בין אדם לחבירו‪ ,‬כי הכשלת השני בעבירה אינה פחותה בחומרתה מלהשיא לו עצה שאינה‬
‫הוגנת‪ ,‬ולכן אם הרופא שמורגל לחלל שבת הינו שוגג יהיה אסור להחטיא אותו ולזמן אותו‬

                                                                ‫לטפל בחולה‪( ,‬עלה ד' אות ד')‪.‬‬

‫י"ד‪ .‬אם כן לסוברים שאחינו התועים דינם כדין תינוקות שנשבו‪ ,‬וכמו שהארכנו בביאור‬
‫השיטות במתנת משה (חלק ג' ענף ו' 'קונטרס הריבית' שריג ז' עלה ה')‪ ,‬ממילא בימינו לא‬
‫יהיה ניתן להסתמך על היתר זה בכדי לזמן רופא שאינו שומר שבת‪ ,‬כי לכל העם בשגגה‪,‬‬

                                                                               ‫(עלה ד' אות ד')‪.‬‬

                             ‫והוספנו בנספח‪:‬‬

‫ט"ו‪ .‬ברמב"ן (יבמות דף פ"ד עמוד ב') מבואר שאם המחטיא לא הוזהר על האיסור אין‬
‫לו איסור להחטיא‪ ,‬וכן יסד בשו"ת אמונת שמואל (סימן י"ד) לבאר שיטת הפרישה ב"ח‬
‫וט"ז (יורה דעה סימן ס"ב) שהתירו לישראל להאכיל אבר מן החי מבהמה טמאה לגוי‪ ,‬וזאת‬
‫למרות שהגוי עובר על איסור אבר מן החי‪ ,‬אבל מכיון שליהודי אין איסור אבר מן החי‬

                   ‫מבהמה טמאה‪ ,‬לכן אין לו איסור להחטיא בזה את הגוי‪( ,‬עלה ד' אות ה')‪.‬‬

‫ט"ז‪ .‬האחיעזר (חלק ג' סימן פ"א אות ז') ביאר סברתם שמכיון שאיסור לפני עיור הוא‬
‫מחמת שהתורה הקפידה שלא יתהוה איסור מחמת יהודי‪ ,‬לכן המודד לאיסור הוא ביחס‬

                                                 ‫למחטיא ולא ביחס לחוטא‪( ,‬עלה ד' אות ה')‪.‬‬
   255   256   257   258   259   260   261   262   263   264   265