Page 257 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 257

‫זנר‬  ‫משה‬  ‫'ה גריש ‪' -‬ד הלע‬                     ‫מתנת‬

‫וכן סברת הרמב"ן שלולא זאת שהתורה אסרה‬          ‫על האמונת שמואל וסובר שגם מי שאינו מוזהר‬
‫על גרושה להינשא לכהן לא היה לה בזה איסור לפני‬  ‫באיסור אסור לו להחטיא את חבירו שמוזהר על‬
‫עיור‪ ,‬סברתו אינה מוסכמת כי אילו הגרושה היתה‬    ‫האיסור‪ ,‬ואם כן אין אפשרות להסביר את דברי‬
                                               ‫החתם סופר שהתיר להזמין את הכהן לקבוע את‬
 ‫במעמדו של הכהן היה אסור לה להינשא לגרושה‪.‬‬     ‫המות למרות שביחס לכהן לא היה זה מת מצוה‪,‬‬
                                               ‫בגלל שהמדד למכשול הוא ביחס למחטיא‪ ,‬כי אם‬
               ‫מוסכם‬                           ‫כך הרי כלל לא היה איסור למי שאינו כהן להכשיל‬

‫אבל יתכן שהכרעת החתם סופר תתקבל על‬                                ‫את הכהן באיסור טומאת מת‪.‬‬
‫דעת כולם‪ ,‬כי מאחר וביחס למטפלים בקבורה המת‬
‫הינו מת מצוה‪ ,‬כי הרי בלעדי הכהן אין אפשרות‬                   ‫שווה בכל‬
‫לקבור את המת‪ ,‬כך שגם אם המטפלים בקבורה היו‬
‫כהנים לא היה להם איסור להיטמא למת‪ ,‬כי התורה‬    ‫אך יש חילוק בין הנידונים ויתכן שסברת החתם‬
‫התירה לכהנים להיטמא למת מצוה‪ ,‬בכגון זאת סבר‬    ‫סופר אינה בהכרח מקושרת לסברת האמונת‬
‫החתם סופר שכל שביחס למחטיא אין כאן איסור‬       ‫שמואל‪ ,‬ובהחלט יתכן שגם החולקים על האמונת‬
‫ממילא יהיה מותר לו גם להחטיא את השני‪ ,‬ולכן‬
‫יהיה מותר להחטיא את הרופא הכהן‪ ,‬ולזמן אותו‬                    ‫שמואל יסכימו להתיר במקרה זה‪.‬‬

                             ‫לקבוע את המוות‪.‬‬   ‫וביאור החילוק הוא‪ ,‬איסור שהתורה מלכתחילה‬
                                               ‫יחדה אותו לסוג מסוים של אנשים‪ ,‬כגון לכהנים‪,‬‬
‫וכמו כן תהיה רלוונטית סברא זו גם לגבי הנידון‬   ‫או להבדיל איסור שהתורה יחדה אותו לבני נח‪ ,‬אז‬
‫האם מותר לזמן רופא שאינו שומר שבת‪ ,‬וזאת‬        ‫כולם מוזהרים שלא להחטיא אותם‪ ,‬כי גם המחטיא‬
‫למרות שמאחר והוא רגיל בחילול שבת לכן גם‬        ‫אילו הוא היה שייך לסוג האנשים הללו הוא היה‬
‫כאשר הזדמן לפניו פיקוח נפש אין לו היתר לחלל‬    ‫מוזהר באיסור‪ ,‬כך שבתאוריה האיסור שייך גם אליו‪,‬‬
‫שבת‪ ,‬וכסברת הבית הלוי‪ ,‬כך שהזמנת רופא שאינו‬    ‫אך כל זאת דוקא באיסור שמיוחד לסוג מסוים של‬
‫שומר שבת נותנת לפניו מכשול‪ ,‬אך הרי במצב של‬     ‫אנשים אבל אם האיסור הינו כללי אלא שבמקרה‬
‫פיקוח נפש התורה אמרה וחי בהם ולא שימות‬         ‫שלפנינו התורה התירה את האיסור‪ ,‬כך שגם אילו‬
‫בהם‪ ,‬וממילא הותר לחלל שבת בגלל פיקוח נפש‪,‬‬      ‫המחטיא היה שייך לסוג האנשים שהוזהרו בזה‪,‬‬
‫ואם כן ה'מחטיא' שהינו שומר שבת‪ ,‬הרי הוא אינו‬   ‫למרות זאת היה מותר לו לעבור על האיסור‪ ,‬בכגון‬
‫שייך כלל לאיסור‪ ,‬כי הרי התורה הפקיע ממנו את‬    ‫זאת אין איסור לפני עיור‪ ,‬כי כשם שהתורה התירה‬
‫האיסור‪ ,‬ולכן למרות שלרופא שאינו שומר שבת אין‬   ‫לו לעבור על האיסור כך גם אין כל מניעה שבגינו‬
‫היתר לחלל שבת עם זאת אין כל מניעה להחטיא‬
‫אותו‪ ,‬כי מאחר וכאמור איסור לפני עיור אינו‬                           ‫יתהוה האיסור על ידי אחר‪.‬‬
‫מחמת נתינת המכשול‪ ,‬אלא מחמת זאת שמחמת‬
‫יהודי מתהווה איסור‪ ,‬ממילא מאחר ולצורך הצלת‬                  ‫לא מוסכם‬
‫חיים התורה התירה לשומרי שבת את האיסור‪ ,‬אם‬
‫כן לא תהיה לשומרי שבת כל מניעה להחטיא בזה‬      ‫מפני כן סברת האמונת שמואל אינה מוסכמת‪,‬‬
                                               ‫כי הרי איסור אבן מן החי מבהמה טמאה מיוחד לבני‬
                                   ‫את הרופא‪.‬‬   ‫נח‪ ,‬ולכן גם לישראל יהיה אסור להחטיאו‪ ,‬כי אילו‬

                                                  ‫היהודי היה בן נח הרי גם הוא היה כלול באיסור‪.‬‬
   252   253   254   255   256   257   258   259   260   261   262