Page 268 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ה גריש ‪' -‬ה הלע‬ ‫מתנת‬ ‫חסר‬

‫הרי שזכות גדולה היא ליהודים שנהרגו בגלל‬ ‫על עבודה זרה מחויבים למסור את הנפש‪ ,‬ותירצו‬
‫שמלו את בניהם או שעונו והומתו על כך שהם‬ ‫הראשונים שבהכרח שלא היה זה עבודה זרה ממש‪,‬‬
‫שמרו שבת‪ ,‬אכלו מצה‪ ,‬עשו סוכה‪ ,‬נטלו לולב‪ ,‬הניחו‬ ‫אלא רק אנדרטה לכבודו של נבוכדנצר‪ ,‬ולכן לא היה‬
‫תפילין‪ ,‬התעטפו בציצית‪ ,‬והרי כל אלו המצוות אינם‬ ‫להם חיוב למסור את הנפש‪[ ,‬תוספות ד"ה מה ראו]‪.‬‬
‫בכלל שלושת העבירות החמורות שדינם ביהרג ואל‬
‫יעבור‪ ,‬וכמבואר ברמ"א (יורה דעה סימן קנ"ז סעיף‬ ‫מעתה מאחר ואכן לא היה זה אלא אנדרטה‪,‬‬
‫א') שאף בשעת הגזירה אין ליהרג על ביטול מצות‬ ‫וממילא חנניה מישאל ועזריה לא היו מחויבים‬
‫עשה‪ ,‬ואם כן מדוע לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא‬ ‫למסור את נפשם‪ ,‬אם כן יש לתמוה היאך מסרו‬
‫משבח את אלו שמתו בגלל שהם מסרו את נפשם‬ ‫הם את נפשם על כך‪ ,‬ובהכרח שלמרות שאין חיוב‬
‫בכדי לקיים מצות עשה‪ ,‬ואלא בהכרח שאף שאין‬ ‫למסור את הנפש‪ ,‬אבל מי שרוצה להתחסד ולמסור‬
‫חיוב למסור את הנפש על קיום מצות עשה‪ ,‬אבל‬ ‫את נפשו מצוה היא בידו‪ ,‬ותהיה מכאן הוכחה‬
‫אם רוצה להתחסד וליהרג בשביל קיום מצות עשה‬ ‫כנגד שיטת הרמב"ם והרמב"ן הסוברים שכאשר‬
‫הרשות בידו‪ ,‬ואדרבה קדוש יאמר לו‪ ,‬וגם את ראיה‬ ‫על פי דין יעבור ואל יהרג ממילא אסור להתחסד‬
‫זו דחה הנימוקי יוסף וביאר שכל אלו מסרו עצמן‬ ‫ולמסור את הנפש‪ ,‬ודחה הנימוקי יוסף (סנהדרין דף‬
‫י"ח עמוד א' מדפי הרי"ף) שחנניה מישאל ועזריה‬
‫למיתה כהוראת שעה כשראו שהדור פרוץ בכך‪.‬‬ ‫היו חסידים גדולים ולכן היה מותר להם להתחסד‬
‫ולמסור את נפשם‪ ,‬וזאת כהוראת שעה בראותם‬
‫חייט רומאי‬
‫שהדור פרוץ בזה‪.‬‬
‫התוספות (עבודה זרה דף כ"ז עמוד ב' ד"ה יכול)‬
‫והרא"ש (עבודה זרה פרק ב' סימן ט') הוכיחו שמותר‬ ‫כרום זלות‬
‫למסור את נפשו גם בשאר עבירות‪ ,‬מהמעשה הנזכר‬
‫בירושלמי (סנהדרין פרק ג' הלכה ה') "רבי בא בר‬ ‫ובזה פירש הנימוקי יוסף לדברי המדרש רבה‬
‫זמינא הוה מחיט גבי חד בר נש ברומי [רבי בא בנו של‬ ‫(ויקרא פרשה ל"ב סימן א') "בשעה שהרשעים עולין‬
‫זימנא תפר בגדים אצל חייט רומאי]‪ ,‬אייתי ליה בשר‬ ‫מתוך גיהנם ורואין את הצדיקים יושבים בשלוה בתוך‬
‫נבילה [הרומאי הביא לרבי בא בשר נבילה]‪ ,‬אמר ליה‬ ‫גן עדן נפשם מתמענת עליהם [כשהרשעים עולים‬
‫אכול [והרומאי ציוה על רבי בא לאכול את הנבילה]‪,‬‬ ‫מהגיהנם יהיה להם צער גדול בראותם את הצדיקים‬
‫אמר ליה לי נא אכיל [ורבי בא סירב לאכול]‪ ,‬אמר‬ ‫יושבים בשלוה בגן עדן]‪ ,‬הדא הוא דכתיב [הוא מה‬
‫ליה אכול‪ ,‬דלא כן אנא קטיל לך [אמר לו הרומאי‬ ‫שכתוב] (תהלים קי"ב י') 'רשע יראה וכעס'‪ ,‬אימתי‬
‫אם לא תאכל אני יהרוג אותך]‪ ,‬אמר ליה אין בעית‬ ‫'כרום זלות' (תהילים י"ב ט')‪ ,‬לכשירומם הקדוש‬
‫מיקטול קטול דלי נא אכול בשר נבילה [ענה לו רבי‬ ‫ברוך הוא מצוות בזויות בעולם‪ ,‬מה לך יוצא ליסקל‪,‬‬
‫בא אני לא יאכל את הנבילה ואם אתה רוצה תהרוג‬ ‫על שמלתי את בני‪ ,‬מה לך יוצא לישרף‪ ,‬על ששמרתי‬
‫אותי]‪ ,‬אמר ליה מאן מודע לך דאילו אכלתה הוינה‬ ‫את השבת‪ ,‬מה לך יוצא ליהרג‪ ,‬על שאכלתי מצה‪,‬‬
‫קטלין לך [כשהרומאי שמע את תשובתו של רבי בא‬ ‫מה לך לוקה בפרגול‪ ,‬על שעשיתי סוכה‪ ,‬על שנטלתי‬
‫הוא גילה לרבי בא שכל רצונו היה רק לנסות אותו‪,‬‬ ‫לולב‪ ,‬על שהנחתי תפילין‪ ,‬על שהטלתי תכלת‪ ,‬על‬
‫ואדרבה אילו רבי בא היה מסכים לאכול הוא היה‬ ‫שעשיתי רצון אבא שבשמים‪ ,‬הדא הוא דכתיב [הוא‬
‫הורג אותו]‪ ,‬אי יהודי יהודי אי ארמאי ארמאי [תהיה‬ ‫מה שכתוב] (זכריה י"ג ו') 'ואמר אליו מה המכות‬
‫האלה'‪ ,‬מכות האלה גרמו לי להאהב לאבי שבשמים"‪.‬‬