Page 243 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 243
גמר משה 'ה גריש ' -ג הלע מתנת
שבות יעקב לסיכום:
בשו"ת שבות יעקב (חלק א' סימן פ"ו) התיר בירושלמי (נדרים פרק ד' משנה ב') מבואר
מטעם זה לרופא הנמצא באבל לטפל בחולה, שבמבט תורני כל רופא הוא כמי שאין לו מחליף,
למרות שהיו רופאים אחרים ,הרי שהשבות יעקב וזאת בגלל שלא מהכל זוכה אדם להירפאות,
סובר שהטענה שלא מהכל אדם זוכה להירפא אף לסברא זו יש בסיס גם בתלמוד בבלי (עבודה זרה
דף נ"ה עמוד א') "אף כך יסורין ,בשעה שמשגרין
מתירה לעבור איסור. אותן על האדם משביעין אותן שלא תלכו אלא ביום
פלוני ,ולא תצאו אלא ביום פלוני ,ובשעה פלונית,
חתם סופר ועל ידי פלוני ,ועל ידי סם פלוני" ,ומטעם זה נפסק
בשולחן ערוך (יורה דעה סימן של"ו סעיף א')
החתם סופר (שו"ת חתם סופר יורה דעה סימן שאסור לרופא לסרב לטפל בפציינט כי לא מהכל
של"ח) התיר לרופא כהן להכנס לבית שיש שם
גוסס אם מטרת כניסתו בכדי לנסות להציל את זוכה אדם להירפאות.
הגוסס ,אך רק אם אין רופאים אחרים שיעשו זאת,
ותמה עליו הפתחי תשובה (יורה דעה סימן ש"ע מודר הנאה שחלה
ס"ק א') שאף אם יש רופאים אחרים הרי לא מהכל
זוכה אדם להירפא ,ומתבאר שדעת החתם סופר דברי הירושלמי נשנו בהקשר לרופא שהדיר
הנאה את חבירו ,ועתה חבירו חלה והוא זקוק
שאין להתיר איסורים מחמת סברא זו. לעזרתו ,שלמרות שיש רופאים אחרים מותר
למדיר לטפל בו כי לא מהכל זוכה אדם להירפא,
הוכחת הגרי"ש זצ"ל דברי הירושלמי הובאו ברשב"א (נדרים דף מ"א
עמוד ב' ד"ה רפואת נפש) ,וברא"ש (נדרים פרק ד'
הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל (ספר סימן ח') ,ובר"ן (נדרים דף מ"א עמוד ב' ד"ה אלא),
הזכרון להגאון רבי בצלאל ז'ולטי זצ"ל) הוכיח שאין וכן נפסק בטור ושולחן ערוך (יורה דעה סימן רכ"א
להתיר איסורים מחמת סברא זו ,מכך שבשולחן
ערוך (יורה דעה סימן רמ"א סעיף ג') לא הותר לבן סעיף ד').
להקיז דם לאביו אם יש רופא אחר.
הוכחת הרב ואזנר זצ"ל דחיית איסורים
הגאון רבי שמואל הלוי ואזנר זצ"ל (שו"ת דנו האם בכוחה של טענה זו גם לדחות איסורים,
שבט הלוי חלק ג' סימן קס"ד) הוכיח כן מהמבואר או שסברא זו רק אוסרת על הרופא מלחמוק מטיפול
בהלכות נדה (שולחן ערוך יורה דעה סימן קצ"ה בפציינט ,וגם היא קובעת שלא נכלל בכונת המדיר
סעיף י"ז) שאסור לבעל למדוד לאשתו החולה את לאסור להגיש למודר טיפול רפואי ,אבל יתכן שאין
הדופק ,אלא אם כן אין שם רופא אחר. בכוחה של סברא זו להתיר ולדחות איסורים.