Page 242 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ה גריש ‪' -‬ג הלע‬ ‫מתנת‬ ‫במר‬

‫הקזת דם לאביו‬ ‫לרופא לעבור על איסור נדר‪ ,‬ומה ההבדל בין איסור‬
‫נדר שהותר מחמת טענה זו‪ ,‬לבין האיסור להיטמא‬
‫הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל (ספר הזכרון‬ ‫למת שדעת החתם סופר שהאיסור לא הותר מחמת‬
‫להגאון רבי בצלאל ז'ולטי זצ"ל) הוכיח כדברי החתם‬ ‫כן‪ ,‬אך מעיון בסוגיא בנדרים נבין שהסברא שלא‬
‫סופר מהמבואר בשולחן ערוך (יורה דעה סימן‬ ‫מהכל זוכה אדם להירפאות אינה מתירה לעבור על‬
‫רמ"א סעיף ג') "היה קוץ תחוב לאביו‪ ,‬לא יוציאנו‪,‬‬ ‫איסור נדר‪ ,‬אלא שבכגון זאת כלל אין איסור נדר‪ ,‬כי‬
‫שמא יבא לעשות בו חבורה‪ ,‬וכן אם הוא מקיז דם‪,‬‬ ‫הנודר לא הדיר את חבירו בהנאה באופן כזה שהוא‬
‫או רופא‪ ,‬לא יקיז דם לאביו ולא יחתוך לו אבר‪,‬‬ ‫יזדקק לעזרתו הרפואית‪ ,‬וכמבואר בנדרים (דף ל"ט‬
‫אף על פי שמכוין לרפואה"‪ ,‬וזאת למרות שנפסק‬ ‫עמוד א') "דלא אדריה מן חיותיה" שיש אומדן‬
‫ברמב"ם (פרק ה' מהלכות ממרים הלכה ז') "אם‬ ‫שהמדיר לא התכוין להדיר את חבירו מהנצרך‬
‫אין שם מי שיעשה אלא הוא‪ ,‬והרי הן מצטערין הרי‬ ‫לו לחיות שלו‪ ,‬כך שכאשר המודר נזקק לעזרתו‬
‫זה מקיז וחותך כפי מה שירשהו לעשות"‪ ,‬וכן פסק‬ ‫הרפואית של המדיר הטיפול הרפואי אינו נכלל‬
‫הטור (יורה דעה סימן רמ"א)‪ ,‬וכן הכריע להלכה‬ ‫באיסור נדר‪ ,‬ומכיון שאנו אומרים שגם כאשר יש‬
‫למעשה הרמ"א (יורה דעה סימן רמ"א סעיף ג')‪,‬‬ ‫רופא אחר לא מהכל זוכה אדם להירפאות‪ ,‬והרי זה‬
‫הרי שלמרות שכאשר אין אחר מלבד הבן מותר‬ ‫כאילו שאין לרופא מחליף‪ ,‬ממילא על כגון זאת לא‬
‫לבן לרפאות את אביו‪ ,‬אבל כשיש רופא אחר אסור‬ ‫התכון המדיר‪ ,‬אבל אין אנו מתירים איסורים מחמת‬
‫לבן לעשות חבורה או להקיז דם לאביו‪ ,‬ומדוע לא‬ ‫הסברא שלא מהכל זוכה אדם להירפאות‪ ,‬אלא אנו‬
‫משתמשים כאן בסברת הירושלמי שלא מהכל זוכה‬ ‫רק מחליטים בגלל זה שאופן כזה אינו נכלל בהדרה‪,‬‬
‫אדם להירפאות‪ ,‬וממילא גם כשיש רופא אחר הבן‬ ‫ועל כן סובר החתם סופר שאין להתיר איסור טומאת‬
‫הוא כרופא יחידי שאין לו מחליף‪ ,‬ואלא בהכרח‬
‫כהנים בגלל שלא מהכל זוכה אדם להירפאות‪.‬‬
‫שאין בכוחה של סברא זו להתיר איסורים‪.‬‬
‫ולפי זה גם אין להתיר לזמן רופא שאינו שומר‬
‫בעלה רופא‬ ‫שבת כאשר יש רופא אחר אם מההיבט המקצועי‬
‫שניהם שווים‪ ,‬כי אין די בטענה שלא מהכל זוכה‬
‫הגאון רבי שמואל הלוי ואזנר זצ"ל (שו"ת שבט‬ ‫אדם להירפאות בכדי להתיר לחלל שבת‪ ,‬והרי‬
‫הלוי חלק ג' סימן קס"ד) הוכיח כדברי החתם סופר‬ ‫לדברי הבית הלוי אין היתר לחלל שבת לצורך פיקוח‬
‫מהמפורש בשולחן ערוך בהלכות נדה (יורה דעה‬
‫סימן קצ"ה סעיף י"ז) "אם בעלה רופא‪ ,‬אסור למשש‬ ‫נפש לרופא שמורגל לחלל שבת גם ללא היתר‪.‬‬
‫לה הדופק"‪ ,‬ושם ברמ"א פסק שמותר לבעל למשש‬
‫לה את הדופק אם אין רופא אחר וצריכה אליו ויש‬ ‫אלא שלפי זה גם יהיה אסור לרופא השרוי באבל‬
‫סכנה בחוליה‪ ,‬הרי שלא התיר הרמ"א אלא כשאין‬ ‫לטפל בפציינט באם יש רופא חילופי‪ ,‬כי הרי אין‬
‫רופא אחר‪ ,‬אבל אם יש רופא אחר לא הותר לבעל‬ ‫להתיר איסורים בגלל הסברא שלא מהכל אדם זוכה‬
‫לעבור איסור בכדי לרפא את אשתו‪ ,‬ולא מתירים לו‬ ‫להירפאות‪ ,‬ובהכרח שהשבות יעקב שהתיר לרופא‬
‫זאת מחמת הטענה שלא מהכל אדם זוכה להירפא‪,‬‬ ‫הנמצא באבל לטפל בחולה למרות שהיה רופא‬
‫ובהכרח שמחמת הסברא שלא מהכל זוכה אדם‬ ‫אחר‪ ,‬וזאת מחמת הטענה שלא מהכל זוכה אדם‬
‫להירפאות‪ ,‬בהכרח שהוא סובר שמחמת סברא זו‬
‫להירפא אין להתיר איסורים‪.‬‬
‫גם מתירים איסורים‪.‬‬