Page 232 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ה גריש ‪' -‬ב הלע‬ ‫מתנת‬ ‫רלב‬

‫בכגון זאת שהוא נתון בסכנת חיים יש כאן היתר‬ ‫שהוכרח לאכול צריך לשוב בתשובה על כך שהוא לא‬
‫החלטי לאכול "וחי בהם ‪ -‬ולא שימות בהם"‪ ,‬והיתר‬ ‫היה במדרגת הצדיקים ומפני חולשתו התלוה לאונס‬

‫זה הוא גם אם הוא אכל ברצון ובשמחה‪.‬‬ ‫גם רצון‪.‬‬

‫כונתו להצלת נפשות‬ ‫היתר גמור‬

‫ומתבאר מדברי החתם סופר כפי שביארנו‬ ‫דברי החתם סופר צריכים ביאור‪ ,‬כי אף שהשבוי‬
‫בדעת השאילתות שגם כאשר ההיתר נלמד מוחי‬ ‫תחילתו היה באונס וסופו לרצון‪ ,‬אך הרי אילו השבוי‬
‫בהם ‪ -‬ולא שימות בהם‪ ,‬אין היתר לעבור על העבירה‬ ‫לא היה אוכל הוא היה מסתכן‪ ,‬וממילא הוא היה‬
‫אלא רק כאשר עושה כן למטרה זאת לחיות ולא‬ ‫מחוייב לאכול‪ ,‬וכנלמד מהכתוב "וחי בהם ‪ -‬ולא‬
‫למות‪ ,‬אבל כאשר הוא עובר על העבירה ברצון‪ ,‬אין‬ ‫שימות בהם"‪ ,‬ואם כן אף אם התלוה לאונס רצון‬
‫לו את ההיתר של וחי בהם‪ ,‬וממילא כאשר התלוה‬ ‫אין בזה כל פגם‪ ,‬כי הרי ההיתר של האכילה אינו רק‬
‫לאונס וההכרח הסכמה ורצון‪ ,‬יש בזה פגם ועליו‬ ‫מחמת האונס וההכרח‪ ,‬שנחליט שאם התלוה לזה‬
‫רצון הוא חרג מההיתר ועליו לשוב בתשובה‪ ,‬אלא‬
‫לשוב בתשובה‪.‬‬

‫סיכום ‪ -‬מידת חסידות או הלכה‬

‫הגאון רבי ברוך דב ליבוביץ זצ"ל (ברכת שמואל כתובות סימן ז' אות ד') ביאר שישנם‬
‫שני סוגי היתרים לעבור איסור מחמת ההכרח‪ ,‬א‪ .‬היתר הנלמד מ"ולנערה לא תעשה דבר"‬
‫(דברים כ"ב כ"ו)‪ ,‬שמשם למדים שכשם שהתורה פטרה את הנערה מעונש מחמת שהיא‬
‫היתה אנוסה‪ ,‬כך גם כל האנוס על העשיה פטור מעונש‪ .‬ב‪ .‬מלבד זאת יש גם היתר לעבור‬
‫איסור בכדי להציל חיים‪ ,‬כגון חולה הנמצא בסכנת חיים ורפואתו היא לאכול מאכלות‬
‫אסורות‪ ,‬מותר לו לעבור על האיסור ולאכול מאכלות אסורות בכדי להתרפאות‪ ,‬וביומא (דף‬

‫פ"ה עמוד ב') למדים זאת מהכתוב (ויקרא י"ח ה') "וחי בהם ‪ -‬ולא שימות בהם"‪.‬‬

‫בעלה א' צידדנו שההיתר הנלמד מ"וחי בהם" הינו היתר החלטי לעבור איסורים כאשר‬
‫בגין כך תהיה הצלה‪ ,‬ללא הבדל באם המציל עשה כן אך ורק מתוך דבקות במטרה‪ ,‬או שיש‬
‫לו בזה אינטרס אחר‪ ,‬כי סוף דבר מאחר ובמעשה זה תהיה הצלה‪ ,‬אם כן הותר לעשות כן‪.‬‬

‫לכן כתב הברכת שמואל (כתובות סימן ט' אות ג') שהנהגתו של אותו חסיד וקדוש‬
‫שהצטוה על ידי הרופאים לאכול ביום הכיפורים והוא הקדים לאכילתו "הנני מוכן ומזומן‬
‫לקיים מצות וחי בהם"‪ ,‬אין זו אלא משנת חסידים‪ ,‬אבל מצד הדין גם אם לא יכון באכילתו‬

‫לשמירת הנפש יהיה לו מותר לאכול‪ ,‬כי סוף דבר הוא מוכרח לאכול בגלל הסכנה‪.‬‬

‫והארכנו בשיטתו בעלה א' אותיות א' ‪ -‬ג'‪.‬‬