Page 228 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 228

‫משה‬  ‫'ה גריש ‪' -‬ב הלע‬                            ‫מתנת‬  ‫חכר‬

          ‫אין כונתו להצלה‬                        ‫אמות‪ ,‬שזה כמטר וחצי]‪ ,‬פרקוהו והרחיצוהו וסכוהו‬
                                                 ‫והושיבוהו כנגד המדורה [מאחר והוא היה בסכנת‬
‫אך יותר נראה בביאור דברי היעב"ץ שהוא‬             ‫חיים חיללו עליו את השבת ורחצו אותו וסכו אותו‬
‫סובר שלמרות שהוז"ל אינה נכללת בגילוי עריות‪,‬‬      ‫והושיבו אותו כנגד המדורה]‪ ,‬אמרו ראוי זה לחלל‬
‫ואין דינה ביהרג ואל יעבור‪ ,‬עם זאת המקשה עצמו‬
‫לדעת עליו לסכן את עצמו בכדי להינצל מהעבירה‪,‬‬                                    ‫עליו את השבת"‪.‬‬
‫כי באופן כזה אין את ההיתר של וחי בהם ולא‬
‫שימות בהם‪ ,‬וזאת מאחר וההיתר לעבור על איסור‬       ‫ואינו מובן מדוע אמרו שמעיה ואבטליון "ראוי‬
‫בכדי לשמור על החיים‪ ,‬הוא כאשר הוא עושה כן‬        ‫זה לחלל עליו את השבת"‪ ,‬וכי הנתון בסכנה צריך‬
‫רק בשביל לשמר את חייו‪ ,‬אבל אם הוא עושה כן‬        ‫להיות במעמד מיוחד [פרוטקציונר] בכדי שיחללו‬
‫למטרה אחרת אין בזה את ההיתר של וחי בהם‬           ‫את השבת להציל אותו‪ ,‬והרי כל יהודי שנמצא‬
‫ולא שימות בהם‪ ,‬וכמו שביארנו בארוכה שההיתר‬        ‫בסכנה חובה לחלל את השבת בכדי להצילו‪ ,‬וביאר‬
‫הנלמד מוחי בהם נאמר אך ורק כאשר המטרה‬            ‫השבות יעקב שמאחר והיה אז תקופת טבת וירד‬
‫היא להציל חיים‪ ,‬ובזה אמרה התורה וחי בהם ולא‬      ‫שלג אם כן הלל גרם לעצמו את הסכנה כי הרי הוא‬
‫שימות בהם‪ ,‬אבל אם הוא עושה כן מסיבה אחרת‪,‬‬        ‫היה מודע לכך שבזה שהוא נתלה על פי הארובה‬
‫אלא שבמקרה הוא מציל חיים‪ ,‬על אופן כזה לא‬         ‫הוא עלול להסתכן‪ ,‬וממילא לולא זאת שהיה זה הלל‬
‫נאמר ההיתר הנלמד מוחי בהם‪ ,‬וממילא אם היה‬         ‫שידעו שהוא עשה כן רק לכבוד התורה‪ ,‬היה אסור‬
‫זה מדעת‪ ,‬מכיון שהוא לא עשה זאת בכדי להציל‬        ‫לחלל עליו את השבת‪ ,‬כי אין היתר לחלל שבת בכדי‬
‫את חייו‪ ,‬כי אדרבה כתוצאה מכך הוא הסתכן‪ ,‬לכן‬
                                                     ‫להציל את מי שגרם לעצמו במודע את הסכנה‪.‬‬
                        ‫אין לו כל היתר בהוז"ל‪.‬‬
                                                            ‫הכרעת היעב"ץ‬
          ‫עתה כונתו להצלה‬
                                                 ‫ובזה נבין את הכרעתו של היעב"ץ‪ ,‬כי מאחר‬
‫ואף שהסכנה התהוותה רק לאחר מכן‪ ,‬ועתה‬             ‫ואסור לעבור איסור בכדי להציל אדם שהכניס את‬
‫כל כונתו בהוז"ל אינה אלא בכדי לשמר את עצמו‬       ‫עצמו לסכנה‪ ,‬לכן טען היעב"ץ שהמקשה עצמו‬
‫מהסכנה‪ ,‬ומדוע הכריע היעב"ץ שאם הוא עשה כן‬        ‫לדעת ומחמת כן הוא הסתכן אין לו היתר לעבור‬
‫לדעת יהיה אסור לו‪ ,‬והרי עתה הוא נתון בסכנה וכל‬
                                                                            ‫איסור בכדי להינצל‪.‬‬
            ‫כונתו היא רק בכדי להינצל מהסכנה‪.‬‬
                                                 ‫אמנם רבים הם הסוברים שאף מי שהכניס‬
‫אך הביאור בזה הוא‪ ,‬כמו שיוסבר להלן שאף‬           ‫את עצמו לסכנה מותר לעבור איסור בכדי להצילו‪,‬‬
‫המקשה עצמו לדעת נכלל בעבירה‪ ,‬ולכן מאחר‬           ‫עיין בשו"ת מהרי"ל דיסקין (קונטרס אחרון סימן‬
‫וזה לא נעשה במטרה לשמר את חייו‪ ,‬ממילא סבר‬        ‫ה' אות ל"ד)‪ ,‬ועוד‪ ,‬וכבר הוכיחו כן משו"ת מהר"ם‬
‫היעב"ץ שאין בזה את ההיתר של וחי בהם ולא‬          ‫מרוטנבורג (סימן ל"ט)‪ ,‬וכן הכריע להלכה הגאון‬
‫שימות בהם‪ ,‬אבל אם היה זה באונס יהיה לו בזה‬       ‫רבי משה פינשטיין זצ"ל (אגרות משה אבן העזר‬
‫היתר‪ ,‬כי איסור הוז"ל אינו בכלל גילוי עריות‪ ,‬אבל‬  ‫חלק א' סימן נ"ו‪ ,‬אורח חיים סימן קכ"ז‪ ,‬יורה דעה‬
‫כשעשה כן לדעת מאחר והמקשה עצמו לדעת‬              ‫חלק ב' סימן קע"ד ענף ג'‪ ,‬וביורה דעה חלק ג' סוף‬
                                                 ‫סימן צ')‪ ,‬וכן דעת הגאון רבי יוסף שלום אלישיב‬

                                                                 ‫זצ"ל (קובץ תשובות סימן מ"א)‪.‬‬
   223   224   225   226   227   228   229   230   231   232   233