Page 229 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 229

‫טכר‬  ‫משה‬  ‫'ה גריש ‪' -‬ב הלע‬                      ‫מתנת‬

          ‫כדברי השאילתות‬                        ‫הוי חלק מהעבירה של הוז"ל‪ ,‬והוא הרי עשה זאת‬
                                                                ‫ברצון‪ ,‬לכן יהיה אסור לו להוז"ל‪.‬‬
‫וזה בדומה למה שהתבאר (באות א') בדעת‬
‫השאילתות (פרשת וארא שאילתא מ"ב הובא‬                         ‫הכנה לעבירה‬
‫בתוספות ביומא דף פ"ב עמוד ב') שאף ללא‬
‫חומרת איסור גילוי עריות לא היה היתר לעבור‬       ‫הבסיס לטענה שהמקשה עצמו לדעת הוי חלק‬
‫על האיסור בכדי להינצל ממיתה‪ ,‬כי מאחר ואין‬       ‫מהעבירה מתבאר כן מדברי הריטב"א (יבמות דף‬
‫קישוי אלא מדעת אם כן בהכרח שהיה זה מדעת‬         ‫נ"ג עמוד ב') שכתב על דברי רבא ש"אין אונס‬
‫ומרצון ולא רק בכדי להציל את חייו‪ ,‬וההיתר הנלמד‬  ‫לערוה כי אין קישוי אלא לדעת"‪" ,‬אף על גב דאין‬
‫מהפסוק "וחי בהם ‪ -‬ולא שימות בהם" מוגבל לאופן‬    ‫העבירה עצמה בקשוי אלא בביאה‪[ ,‬אם כן מדוע‬
‫שמטרתו היא לעבור על האיסור רק בכדי להינצל‬       ‫מי שאונסים אותו לבוא על הערוה אין דינו כאנוס‬
‫מהסכנה‪ ,‬ומאחר ובהכרח שהיה זה מרצון ממילא‬        ‫כי אין קישוי אלא לדעת‪ ,‬והרי למרות שאין קישוי‬
‫אף ללא חומרת איסור גילוי עריות אין לו היתר‬      ‫אלא לדעת הרי העבירה היא הביאה ולא הקישוי‪,‬‬
‫לבוא על הערוה‪ ,‬כי הוא לא עושה זאת בכדי להינצל‬   ‫ועל הביאה הוא היה אנוס]‪ ,‬כיון דאי אפשר לביאה‬
‫מהסכנה‪ ,‬וכל זאת למרות שהביאה עצמה נעשתה‬         ‫בלא קשוי ראוי לו ליהרג כאילו היא ביאה עצמה"‪,‬‬
‫אך ורק מתוך מטרה להציל את חייו‪ ,‬אך כיון שהוא‬    ‫[ופירש החזון איש (אבן העזר סימן ל"ג) שאף שזה‬
‫הקשה עצמו לדעת לכן גם הביאה אסורה‪ ,‬וכמו‬         ‫אינו בכלל האיסור של גילוי עריות‪ ,‬אבל כאשר‬
‫שהתבאר שבגילוי עריות הכל הוי כחלק מהעבירה‪.‬‬      ‫מחמת זאת התאפשר לו לבוא על הערוה הרי זה‬
                                                ‫בכלל אביזרייהו של גילוי עריות‪ ,‬ובשו"ת אגרות‬
‫וכן הוא ממש גם לענין איסור הוז"ל‪ ,‬שלמרות‬        ‫משה (יורה דעה חלק א' סימן ע"ד) פירש שמאחר‬
‫שאיסור הוז"ל אינו נכלל בחומרת האיסור של גילוי‬   ‫ולולא זאת אי אפשר לעשות את העבירה‪ ,‬ממילא‬
‫עריות ואין דינו ביהרג ואל יעבור‪ ,‬אבל מאחר והוא‬  ‫אף ההכנה לעבירה הינה כחלק מהעבירה]‪ ,‬ונלמד‬
‫הקשה עצמו מדעת ולא בכדי להינצל מהסכנה‪ ,‬לכן‬      ‫מזה גם לגבי הוז"ל שהכל הוי חלק מהעבירה‪ ,‬ולכן‬
‫לא יהיה לו כל היתר לעבור על איסור הוז"ל‪ ,‬וזאת‬   ‫למרות שעתה הוא נתון בסכנה‪ ,‬והוא עושה כן רק‬
‫למרות שהוא יעשה כן רק בכדי להציל את נפשו‪,‬‬       ‫בכדי להינצל מהסכנה‪ ,‬אך מאחר והכל הינו חלק‬
‫אך מאחר ולא היה זה בכדי להינצל מהסכנה‪ ,‬והכל‬     ‫מהעבירה וזה היה שלא בכדי להציל את עצמו‬
‫הוי חלק מהעבירה‪ ,‬ממילא אין היתר לעבור על‬        ‫מהסכנה‪ ,‬ממילא אין בזה היתר של וחי בהם ולא‬
‫האיסור‪ ,‬כי ההיתר לעבור על האיסור הוא כאשר‬
                                                                                  ‫שימות בהם‪.‬‬
          ‫הוא עושה כן רק בכדי להינצל מהסכנה‪.‬‬

                          ‫לסיכום‪:‬‬

‫מצינו דעות שונות בשאלה האם איסור הוז"ל נכלל באיסור גילוי עריות וממילא‬
‫דינו יהרג ואל יעבור‪ ,‬הגאון ר' נחמן מספינקא זצ"ל סבור שכאשר ישנו חשש להוז"ל‬
‫יהרג ואל יעבור‪ ,‬וכן הוא בפשיטות דעת החסד לאלפים‪ ,‬אולם רבים מגדולי הדורות;‬
‫הבכור שור‪ ,‬הפני יהושע‪ ,‬הנחפה בכסף‪ ,‬הבתי כהונה‪ ,‬העזר מקודש‪ ,‬הערוך לנר‪,‬‬
   224   225   226   227   228   229   230   231   232   233   234