Page 227 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫זכר‬ ‫משה‬ ‫'ה גריש ‪' -‬ב הלע‬ ‫מתנת‬

‫אמרו חכמים ימות ואל תבעל לו‪ ,‬תעמוד לפניו ערומה‬ ‫לבאר שחת"‪ ,‬אבל אם היה זה מתוך שנתו שלא‬
‫[העלו הרופאים הצעה חילופית שהיא תעמוד לפניו‬ ‫מדעת‪ ,‬וכמעשה שהיה בזמנו של היעב"ץ שחסיד‬
‫ערומה‪ ,‬ובכך הוא ירפא‪ ,‬אמרו חכמים] ימות ואל‬ ‫אחד התעורר משנתו וסיכן את עצמו בגבורה גדולה‬
‫תעמוד לפניו ערומה‪[ ,‬וגם על האפשרות ש] תספר‬ ‫בכדי להימנע מהוז"ל ומחמת כן הוא נפטר‪ ,‬בזה‬
‫עמו מאחורי הגדר‪[ ,‬הורו חכמים] ימות ולא תספר‬ ‫סבור היעב"ץ שמכיון שהיה זה שלא מדעת ממילא‬
‫עמו מאחורי הגדר"‪ ,‬והרי אם היא תעמוד לפניו‬ ‫יהיה מותר לו להוז"ל‪ ,‬ואדרבה באופן כזה אסור לו‬
‫ערומה או שהוא יספר עמה מאחורי הגדר אין זה‬
‫גילוי עריות‪ ,‬ואם כן מדוע אסרו זאת החכמים‪,‬‬ ‫לסכן את חייו‪.‬‬
‫וביאר המרכבת המשנה שהסיבה שאמרו חכמים‬
‫שימות ולא תעמוד לפניו ערומה‪ ,‬כיון שהוא גרם‬ ‫ודברי היעב"ץ אינם מובנים‪ ,‬כי אם הוא סבור‬
‫שאיסור הוז"ל נכלל בגילוי עריות ודינו ביהרג ואל‬
‫לעצמו את הסכנה בזה שהוא נתן עיניו בה‪.‬‬ ‫יעבור‪ ,‬אם כן מדוע רק המקשה עצמו מדעת אסור‬
‫לו להוז"ל‪ ,‬ובהכרח שהיעב"ץ סבור שאיסור הוז"ל‬
‫ראוי זה לחלל עליו את השבת‬ ‫אינו נכלל בגילוי עריות‪ ,‬ואין דינו ביהרג ואל יעבור‪,‬‬
‫אם כן מדוע המקשה עצמו מדעת עליו לסכן את‬
‫וכן נקט הגאון רבי שלמה איגר זצ"ל (חלק ב'‬ ‫עצמו בכדי להימנע מהוז"ל‪ ,‬וכבר תמה בזה בשו"ת‬
‫כתבים סימן נ"א וסימן ס"ג אות ו')‪ ,‬והגאון רבי‬ ‫אגרות משה (אבן העזר חלק א' סימן נ"ו)‪ ,‬עיין שם‪.‬‬
‫ירוחם פרלמן [המכונה הגדול ממינסק] בספרו אור‬
‫גדול (סימן א')‪ ,‬והביא שכבר כתב כן השבות יעקב‬ ‫הסתכן במודע‬
‫[רבי יעקב ריישר זצ"ל מגדולי דורו לפני כשלוש‬
‫מאות וחמישים שנה] בספרו עיון יעקב שנדפס על‬ ‫יתכן לבאר את משנת היעב"ץ שהסיבה‬
‫העין יעקב (יומא דף ל"ה עמוד ב') בביאור המעשה‬ ‫שהמקשה עצמו לדעת אסור לו להוז"ל למרות‬
‫שהוא יסתכן מחמת זאת‪ ,‬כי מאחר והוא הכניס את‬
‫הידוע עם הלל שמובא שם בגמרא‪.‬‬ ‫עצמו מדעת למצב של הסכנה‪ ,‬ממילא אין לו היתר‬
‫לעבור איסור מפני פיקוח נפש‪ ,‬וזה כמו שכתב‬
‫"אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה‬ ‫המרכבת המשנה (פרק ה' מהלכות יסודי התורה‬
‫עושה ומשתכר בטרפעיק [מטבע שערכו חצי דינר]‪,‬‬ ‫הלכה ב'‪ ,‬הביאו הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל‬
‫חציו היה נותן לשומר בית המדרש [תשלום שנגבה‬ ‫באבן האזל פרק ה' מהלכות יסודי התורה הלכה ט'‪,‬‬
‫בכניסה לבית המדרש]‪ ,‬וחציו לפרנסתו ולפרנסת‬ ‫עיין שם) שמי שהכניס את עצמו ביודעין לסכנה אין‬
‫אנשי ביתו‪ ,‬פעם אחת לא מצא להשתכר‪ ,‬ולא הניחו‬
‫שומר בית המדרש להכנס‪ ,‬עלה ונתלה וישב על פי‬ ‫היתר לעבור איסור בכדי להצילו‪.‬‬
‫ארובה כדי שישמע דברי אלקים חיים מפי שמעיה‬
‫ואבטליון‪ ,‬אמרו אותו היום ערב שבת היה ותקופת‬ ‫העלה לבו טינא‬
‫טבת היתה וירד עליו שלג מן השמים‪ ,‬כשעלה עמוד‬
‫השחר אמר לו שמעיה לאבטליון‪ ,‬אבטליון אחי בכל‬ ‫ובזה ביאר המרכבת המשנה את המובא‬
‫יום הבית מאיר והיום אפל שמא יום המעונן הוא‪,‬‬ ‫בסנהדרין (דף ע"ה עמוד א') "מעשה באדם אחד‬
‫הציצו עיניהן וראו דמות אדם בארובה‪ ,‬עלו ומצאו‬ ‫שנתן עיניו באשה אחת‪ ,‬והעלה לבו טינא [ופרש‬
‫עליו רום שלש אמות שלג [שלג בגובה שלוש‬ ‫רש"י שמרוב אהבה נטמטם לבו והעלה חולי]‪ ,‬ובאו‬
‫ושאלו לרופאים‪ ,‬ואמרו אין לו תקנה עד שתבעל‪,‬‬