Page 231 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫ארל‬ ‫משה‬ ‫'ה גריש ‪' -‬ב הלע‬ ‫מתנת‬

‫שאם הוא לא יאכל הוא יסכן את עצמו‪ ,‬ומאחר ואין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש‬
‫לכן בלית ברירה הוא אכל‪ ,‬אמנם לצד כאב הלב שהוא נאלץ לגעל נפשו במאכלות‬
‫אסורות‪ ,‬הוא גם נהנה מהאוכל‪ ,‬ומפני כן נפשו היתה דאבה עליו‪ ,‬והיה לו צער מכך‬
‫שהוא נהנה מאכילת המאכלות אסורות‪ ,‬ולכן לאחר שהוא השתחרר מהשבי הוא‬

‫פנה לחתם סופר לקבל ממנו סדר תיקוני תשובה‪.‬‬

‫שלמרות שהאשה עשתה זאת מרצון‪ ,‬אך מאחר‬ ‫על חטא שחטאנו באונס‬
‫והרצון היה מונע מהטבע שחקוק באדם‪ ,‬לכן הוי‬
‫כאונס‪ ,‬אם כן גם השבוי למרות שהוא נהנה מהאוכל‬ ‫בתחילה דן החתם סופר לגבי מי שאנסים כפו‬
‫אותו לעבור עבירה האם הוא צריך לשוב בתשובה‬
‫דינו יהיה כדין אנוס‪.‬‬ ‫על העבירה שנעשתה‪ ,‬והחתם סופר תולה זאת‬
‫בנידון האם מותר לאנוס להחמיר על עצמו ולסכן‬
‫צדיק גמור‬ ‫את נפשו בכדי להימנע מלחטוא [השיטות יובאו‬
‫להלן עלה ה' אות ב']‪ ,‬שאם אכן היה מותר לשבוי‬
‫אך מאידך הרי מבואר בתוספות (כתובות דף‬ ‫להחמיר על עצמו ולסכן את נפשו בכדי להימנע‬
‫נ"א עמוד ב' ד"ה אסורה לבעלה) שאף לדברי אבוה‬ ‫מהחטא‪ ,‬אם כן יתכן שעליו לשוב בתשובה על כך‬
‫דשמואל [אבא של שמואל] הסובר (בכתובות דף‬ ‫שהוא לא התנהג בחסידות‪ ,‬אבל אם היה אסור לו‬
‫נ"א עמוד ב') שכל אשה שנאנסה אסורה להמשיך‬ ‫להחמיר על עצמו אם כן על מה הוא יחזור בתשובה‪,‬‬
‫לחיות עם בעלה‪ ,‬וזאת מחשש שאף שתחילתה‬ ‫והרי על פי דין תורה הוא היה מחוייב לעבור את‬
‫היה באונס אך יתכן שסופה היה ברצון‪ ,‬למרות זאת‬
‫צדקת גמורה שנאנסה‪ ,‬בעלה אינו צריך לחשוש‬ ‫העבירה‪ ,‬והיה אסור לו להתחסד‪.‬‬
‫שסופה היה ברצון והוא רשאי להמשיך לחיות‬
‫עמה‪ ,‬והראיה ממרדכי שגם לאחר שאסתר שהיתה‬ ‫על חטא שחטאנו באונס וברצון‬
‫אשתו נלקחה לאחשורוש‪ ,‬מרדכי המשיך לחיות‬
‫עמה [כמבואר במגילה דף י"ג עמוד ב']‪ ,‬וזאת בגלל‬ ‫בהמשך תהה החתם סופר היאך הדין כשהוא‬
‫שאסתר היתה אנוסה‪ ,‬הרי שמרדכי לא חשש שהיא‬ ‫שיתף לאונס גם רצון‪ ,‬כדוגמת השבוי שביחד‬
‫התרצתה לאחשורוש‪ ,‬והרי לאבוה דשמואל כל‬ ‫עם הכפיה וההכרח היה לו גם הנאה מהמאכלים‪,‬‬
‫אשה שנאנסה אסור לה להמשיך לחיות עם בעלה‬ ‫שלכאורה מכיון שבכגון זאת ההנאה הינה מוכרחת‬
‫מחשש שסופה היה לרצון‪ ,‬ואם כן היאך מרדכי‬ ‫בטבע‪ ,‬כי מי שנחלש עד כדי שהוא חייב לאכול בכדי‬
‫המשיך לחיות עם אסתר‪ ,‬ובהכרח שלא חוששים‬ ‫לשמור על נפשו‪ ,‬הרי בודאי שכאשר הוא יאכל הוא‬
‫יהנה מהאוכל‪ ,‬אם כן דינו הוא כעין המבואר בכתובות‬
‫שצדקת גמורה כאסתר המלכה התרצתה‪.‬‬ ‫(דף נ"א עמוד ב') לגבי אשה שתחילת הביאה היתה‬
‫באונס וסופה לרצון שדינה כאנוסה‪ ,‬וביאר הרמב"ם‬
‫ולכן צידד החתם סופר שגם מי שהיה תחילתו‬ ‫(פרק א' מהלכות איסורי ביאה הלכה ט') את סיבת‬
‫באונס וסופו לרצון עליו לשוב בתשובה על כך‬ ‫הפטור "שמשהתחיל לבעול באונס‪ ,‬אין בידה שלא‬
‫שהוא לא היה במדרגה גבוהה כאסתר הצדקנית‬ ‫תרצה‪ ,‬שיצר האדם וטבעו כופה אותה לרצות"‪ ,‬הרי‬
‫שלא התרצתה כלל לאחשורוש‪ ,‬וממילא גם השבוי‬