Page 221 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫אכר‬ ‫משה‬ ‫'ה גריש ‪' -‬ב הלע‬ ‫מתנת‬

‫‪ -‬א' ‪-‬‬
‫דעת השאילתות‬

‫מחמת אונס‪ ,‬ולכן הוא מקשה שאין אפשרות של‬ ‫התבאר בעלה א' שההיתר לעבור על איסורי‬
‫אונס בגילוי עריות‪ ,‬כי הרי אין קישוי אלא לדעת‪,‬‬ ‫התורה לצורך הצלת נפשות שנלמד מ"וחי בהם"‪,‬‬
‫אבל אם אכן ההיתר רלוונטי גם כאשר הוא עושה‬ ‫אינו מותנה בכך שהמציל יעשה זאת מתוך מטרה‬
‫זאת מרצון‪ ,‬אם כן למרות שאין קישוי אלא לדעת‪,‬‬ ‫וכונה להציל חיים‪ ,‬אלא כל שנצרך לעבור איסור בכדי‬
‫אך כיון שהוא עושה זאת במטרה להציל חיים אם כן‬ ‫להציל חיים הותר לו לעשות זאת‪ ,‬בין אם כונתו רק‬
‫היה לנו להתיר לו לעבור על האיסור‪ ,‬ולכן הקשתה‬ ‫בכדי להציל חיים‪ ,‬ובין אם הוא מונע מסיבות אחרות‪,‬‬
‫הגמרא "גילוי עריות מנא לן"‪ ,‬ומכך שהשאילתות‬ ‫ובזה התבארה הסוגיא ביומא (דף פ"ב עמוד א')‬
‫תמה על קושיית הגמרא שאין אפשרות של אונס‬ ‫שמקשה "גילוי עריות ושפיכות דמים מנא לן [מהו‬
‫בגילוי עריות‪ ,‬בהכרח שדעת השאילתות היא שגם‬ ‫המקור להלכה שאסור לעבור על גילוי עריות ושפיכות‬
‫ההיתר הנלמד מוחי בהם ולא שימות בהם‪ ,‬מותנה‬ ‫דמים גם במקרה של פיקוח נפש]"‪ ,‬ולשיטת הרמב"ם‬
‫בכך שהוא לא עושה זאת מרצון אלא מחמת אונס‪.‬‬ ‫(פרק א' מהלכות איסורי ביאה הלכה ט') שסובר‬
‫שמאחר ואין קישוי אלא לדעת ממילא אין אפשרות‬
‫ביאור שיטתו‬ ‫של אונס בגילוי עריות‪ ,‬תמוה שהגמרא מחפשת‬
‫מקור להלכה שאין לה היתכנות‪ ,‬והתבאר שלמרות‬
‫אלא שגישה זו לכאורה משוללת הבנה‪ ,‬כי‬ ‫שלשיטת הרמב"ם בגילוי עריות אין אפשרות של‬
‫מאחר וההיתר הנלמד מוחי בהם ולא שימות בהם‬ ‫אונס‪ ,‬כי אין קישוי אלא מדעת‪ ,‬אבל תמיהת הגמרא‬
‫אינו מתבסס על כך שהעובר אנוס‪ ,‬אלא יסוד ההיתר‬ ‫היא מדוע שלא יהיה היתר לעבור על גילוי עריות בכדי‬
‫הוא מחמת שפעולה זו חיונית לצורך הצלת חיים‪,‬‬ ‫להציל את חייו‪ ,‬והרי למדים מהפסוק "וחי בהם" ‪-‬‬
‫אם כן מדוע סבור השאילתות שהיתר זה מוגבל לכך‬ ‫ולא שימות בהם‪ ,‬שמותר לעבור עבירה בכדי לשמור‬
‫על החיים‪ ,‬והרי היתר זה נכון גם כאשר הוא עובר‬
‫שהוא אינו עושה זאת מרצון‪.‬‬ ‫את העבירה מרצון‪ ,‬כי סוף דבר הוא עושה זאת בכדי‬

‫וביאר חתני הרב פנחס צבי וולס שליט"א שאכן‬ ‫לשמר את חייו‪.‬‬
‫ההיתר הנלמד מוחי בהם אינו נובע מכך שהעובר‬
‫אנוס‪ ,‬אך למרות זאת סבור השאילתות שההיתר‬ ‫אמנם התוספות (יומא דף פ"ב עמוד ב') כתבו‬
‫מותנה בכך שהעובר אינו עושה זאת ברצון‪ ,‬וזאת‬ ‫שהשאילתות (פרשת וארא שאילתא מ"ב) תמה‬
‫מאחר וההיתר הנלמד מוחי בהם נאמר אך ורק‬ ‫על כך שהגמרא מחפשת מקור לאסור גילוי עריות‬
‫כאשר המטרה של העובר היא להציל חיים‪ ,‬ובזה‬ ‫גם במקרה של פיקוח נפש‪ ,‬והרי אין אפשרות של‬
‫אמרה התורה וחי בהם ולא שימות בהם‪ ,‬אבל אם‬ ‫אונס בגילוי עריות‪ ,‬כי אין קישוי אלא לדעת‪ ,‬ומכך‬
‫הוא עושה כן מסיבה אחרת‪ ,‬אלא שבמקרה הוא‬ ‫שהשאילתות תמה בזה מוכח ששיטת השאילתות‬
‫מציל חיים‪ ,‬על אופן כזה לא נאמר ההיתר הנלמד‬ ‫היא שגם ההיתר הנלמד מוחי בהם ולא שימות‬
‫מוחי בהם‪ ,‬ולכן תמה השאילתות שמאחר ואין‬ ‫בהם‪ ,‬מותנה בכך שהוא לא עושה זאת מרצון אלא‬
‫קישוי אלא לדעת‪ ,‬ובהכרח שהבועל עושה זאת‬