Page 216 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 216

‫משה‬  ‫'ה גריש ‪' -‬א הלע‬                             ‫מתנת‬  ‫זטר‬

             ‫‪-‬ג‪-‬‬
     ‫אין בידה שלא תרצה‬

‫להציל את חייה‪ ,‬וההיתר לעבור עבירה בכדי להינצל‬     ‫באות ב' העלנו שכאשר יש אפשרות להינצל‬
           ‫ממיתה הוא גם כאשר עושים כן מרצון‪.‬‬      ‫מהסכנה באמצעות עבירה שתעשה בהכרח ובאונס‪,‬‬
                                                  ‫ממילא אין היתר לעשות עבירה מרצון בכדי להינצל‪,‬‬
           ‫תעבור ואל תהרג‬                         ‫הברכת שמואל (כתובות סימן ז' אות ו') ביסס‬
                                                  ‫יסוד זה מדברי הרמב"ם (פרק א' מהלכות איסורי‬
‫ואף שלבועל אין היתר לעבור את העבירה כדי‬           ‫ביאה הלכה ט') "אנוס פטור מכלום מן המלקות ומן‬
‫להציל את חייו‪ ,‬זאת בגלל שגילוי עריות הוא אחד‬      ‫הקרבן ואין צריך לומר מן המיתה שנאמר ולנערה לא‬
‫משלושת העבירות שדינם הוא שיהרג ואל יעבור‪,‬‬         ‫תעשה דבר‪ ,‬במה דברים אמורים בשנאנס הנבעל‪,‬‬
‫אבל באשה שאונסים אותה אין הלכה שעליה להרג‬         ‫אבל הבועל אין לו אונס שאין קישוי אלא לדעת‪,‬‬
‫ולא לעבור‪[ ,‬תוספות פסחים דף כ"ה עמוד ב' ד"ה‬       ‫[וכמו שהתבאר בהרחבה באות א' שדעת הרמב"ם‬
‫אף]* וממילא מותר לה להיבעל אף מרצון כשהיא‬         ‫היא שלמרות שאיימו על הבועל שאם הוא לא‬
‫עושה זאת בכדי להציל את חייה‪ ,‬ומדוע הוצרך‬          ‫יעשה זאת יהרגו אותו‪ ,‬אם הוא יבעל הוא יענש‪,‬‬
‫הרמב"ם להוסיף ולהסביר שגם כאשר האשה‬               ‫כי אין קישוי אלא לדעת‪ ,‬כך שבהכרח שהוא בעל‬
‫התרצתה בסוף הביאה היא עדיין נחשבת לאנוסה‪,‬‬         ‫מרצון‪ ,‬אבל כל זאת רק ביחס לבועל אבל הנבעלת‬
‫והרי גם לו היא היתה נחשבת כעושה מרצון‪ ,‬היה לה‬     ‫אנוסה היא ולכן היא לא תענש]‪ ,‬ואשה שתחילת‬
                                                  ‫ביאתה באונס וסופה ברצון פטורה מכלום [ומוסיף‬
           ‫היתר לעשות כן בכדי להציל את חייה‪.‬‬      ‫הרמב"ם שגם אם האשה התרצתה בסוף הביאה אין‬
                                                  ‫זה נחשב לרצון אלא עדיין יש לה פטור של אונס]‪,‬‬
            ‫האשה אנוסה‬                            ‫שמשהתחיל לבעול באונס אין בידה שלא תרצה‪,‬‬
                                                  ‫שיצר האדם וטבעו כופה אותה לרצות [כך שלמרות‬
‫מכאן למד הברכת שמואל שמי שיש לו היתר‬              ‫שהיא התרצתה בסוף הביאה עדיין הינה כאנוסה]"‪.‬‬
‫לעבור עבירה בגלל שהוא אנוס‪ ,‬ממילא כבר אין לו‬
‫היתר לעבור את העבירה מרצון בכדי להינצל‪ ,‬כי‬        ‫ותמה הברכת שמואל מדוע הרמב"ם נזקק‬
‫מאחר וכאשר הוא אנוס העבירה לא מתייחסת אליו‬        ‫לבאר שאשה שהתרצתה בסוף הביאה היא פטורה‬
‫וכאילו שהוא לא עבר את העבירה‪ ,‬ואילו כשהוא‬         ‫מעונש בגלל שלמרות שהיא התרצתה היא עדיין‬
‫עושה מרצון העבירה מתייחסת אליו‪ ,‬ממילא אין לו‬      ‫נחשבת כאנוסה‪ ,‬והרי אף אם היא לא היתה נחשבת‬
‫כל היתר לעבור עבירה בכדי להינצל‪ ,‬כי הרי הוא יכול‬  ‫לאנוסה‪ ,‬אך כיון שאם היא היתה מתנגדת היו הורגים‬
‫להינצל גם בלי לעבור את העבירה‪ ,‬ולכן אשה שהיא‬      ‫אותה‪ ,‬אם כן יש לה היתר לעבור את העבירה בכדי‬
‫אנוסה אין לה כל היתר להתרצות‪ ,‬כי אם היא היתה‬
‫עושה זאת באונס אין זה נחשב כלל כעבירה‪ ,‬אבל‬

‫*	 מדברי הברכת שמואל רואים שהוא סבור שדעת הרמב"ם היא שלגבי גילוי עריות אין אומרים באשה שתהרג ואל תעבור‪,‬‬
‫אך עיין בחידושי רבנו חיים הלוי (פרק ה' מהלכות יסודי התורה הלכה א') שכתב שמסתימת הרמב"ם משמע שאף‬
‫אשה תהרג ואל תעבור‪ ,‬אמנם בגליונות החזון איש שם השיג שאין הכרע בדברי הרמב"ם‪ ,‬כי יתכן שהוא סתם בזה בגלל‬

                                                              ‫שהדבר לא מפורש בגמרא‪ ,‬וכן נקט כאן הברכת שמואל‪.‬‬
   211   212   213   214   215   216   217   218   219   220   221