Page 218 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 218

‫משה‬  ‫'ה גריש ‪' -‬א הלע‬                         ‫מתנת‬                            ‫חיר‬

‫עושה כן בכדי להינצל‪ ,‬ומפני כן אם האשה גם‬      ‫הרי העבירה לא תתייחס אליו וכאילו שהוא כלל‬
‫תתרצה היא תעבור איסור‪ ,‬כי הרי ביכולתה להינצל‬  ‫לא עבר את העבירה‪ ,‬ואם כן יש לו אפשרות‬
‫על ידי שהיא תעבור את העבירה באונס מוחלט‬       ‫להינצל גם מבלי לעבור עבירה‪ ,‬וממילא אין לו‬
                                              ‫היתר לעבור את העבירה מרצון למרות שהוא‬
                           ‫ללא שהיא תתרצה‪.‬‬

                    ‫תמצית עלה א'‬

‫א‪ 	.‬הגאון רבי ברוך דב ליבוביץ זצ"ל (ברכת שמואל כתובות סימן ז' אות ד')‬
‫ביאר שישנם שני סוגי היתרים לעבור איסור מחמת ההכרח‪ ,‬א‪ .‬היתר הנלמד‬
‫מ"ולנערה לא תעשה דבר" (דברים כ"ב כ"ו)‪ ,‬שמשם למדים שכשם שהתורה‬
‫פטרה את הנערה מעונש מחמת שהיא היתה אנוסה‪ ,‬כך גם כל האנוס על‬
‫העשיה פטור מעונש‪ .‬ב‪ .‬מלבד זאת יש גם היתר לעבור איסור בכדי להציל‬
‫חיים‪ ,‬כגון חולה הנמצא בסכנת חיים ורפואתו היא לאכול מאכלות אסורות‪,‬‬
‫מותר לו לעבור על האיסור ולאכול מאכלות אסורות בכדי להתרפאות‪,‬‬
‫וביומא (דף פ"ה עמוד ב') למדים זאת מהכתוב (ויקרא י"ח ה') "וחי בהם ‪-‬‬

                                                             ‫ולא שימות בהם"‪.‬‬

‫ב‪ 	.‬ההיתר לעבור עבירה הנלמד מ"ולנערה לא תעשה דבר" הינו רק כאשר‬
‫אנוסים לעבור את העבירה‪ ,‬לעומת זאת ההיתר לעבור את העבירה הנלמד‬
‫מ"וחי בהם" הינו בכל מצב שהמעשה חיוני לצורך הצלת חיים‪ ,‬הן אם עושים‬

                             ‫זאת באונס‪ ,‬והן אם עושים זאת מרצון‪( ,‬אות א')‪.‬‬

‫ג‪ 	.‬אמנם מי שאונסים אותו לעבור עבירה ומאימים עליו שאם הוא לא יעשה‬
‫זאת יהרגו אותו‪ ,‬אין לו היתר לעבור את העבירה מרצון‪ ,‬וזאת למרות שהוא‬
‫מוכרח לעשות כן בכדי להינצל ממות והרי התבאר שהעובר עבירה בכדי‬
‫להינצל מותר לו לעשות זאת הן באונס והן ברצון‪ ,‬אלא שמאחר ויש לו‬
‫אפשרות להינצל על ידי שהוא יעבור את העבירה באונס ועשיה באונס אינה‬

     ‫נחשבת לעבירה‪ ,‬ממילא אין סיבה להתיר לו לעבור את העבירה מרצון‪.‬‬

‫ד‪ 	.‬ולכן איש הצבא שמוכרח בפקודה לחפור עד שבת בצהרים‪ ,‬אסור לו להקדים‬
‫לחפור לפני כן‪ ,‬כמבואר בביאור הלכה (סימן ד"ה מצומצמת)‪ ,‬כי רק ברגע‬
‫האחרון הוא כפוי על העשיה‪ ,‬וכאשר הוא מקדים לעשות זאת העשיה היא‬
   213   214   215   216   217   218   219   220   221   222   223