Page 215 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 215

‫וטר‬  ‫משה‬  ‫'ה גריש ‪' -‬א הלע‬                       ‫מתנת‬

‫כלל הוא בידינו שאם יש אפשרות לעבור עבירה‬         ‫עדיין יש הבדל מהותי בין עשיה שנעשית מרצון ובין‬
‫חמורה בכדי להינצל‪ ,‬ומנגד יש גם אפשרות להינצל‬     ‫עשיה שנעשית מחמת אונס‪ ,‬כי עשיה שאדם עשה‬
‫באמצעות עבירה קלה יותר‪ ,‬יש להעדיף את העבירה‬      ‫שלא מדעת ורצון אלא מחמת ההכרח איננה עשיה‬
‫הקלה מהעבירה החמורה כי הקל הקל תחילה‪,‬‬            ‫החלטית ומושלמת כעשיה שנעשית מבחירה ורצון‪,‬‬
‫[כמבואר ביומא דף פ"ג עמוד א']‪ ,‬ולכן אין כל היתר‬  ‫ממילא כאשר יש הכרח לעבור עבירה בכדי להינצל‬
‫לעבור את העבירה מרצון כאשר יש אפשרות לעבור‬       ‫יש עדיפות לעשות זאת באונס ולא ברצון‪ ,‬כי העשיה‬
                                                 ‫ברצון הינה עשיה החלטית ומושלמת יותר‪ ,‬והרי‬
                            ‫את העבירה באונס‪.‬‬

                           ‫לסיכום‪:‬‬

‫א‪ 	.‬שמעון איש הצבא שחויב בפקודה לחפור באדמה בשבת מאחר וההיתר שלו לעבור‬
‫את העבירה הוא מחמת היותו אנוס‪ ,‬והתורה אמרה ולנערה לא תעשה דבר‪ ,‬בכגון‬
‫זאת ההיתר הוא רק כאשר הוא עובר את העבירה באונס‪ ,‬ולכן סבר הביאור הלכה‬
‫(סימן שד"מ ד"ה מצומצמת) שאם עדיין יש שהות להמתין לביצוע הפקודה‪ ,‬לא‬
‫יהיה לו היתר להקדים ולעבור את העבירה‪ ,‬כי הרי עתה הוא עדיין אינו אנוס‪ ,‬וכל‬

                                           ‫ההיתר שלו מתבסס רק על כך שהוא אנוס‪.‬‬

‫ב	‪ .‬לעומתו צבי שההיתר שלו לבצע בדיקת דם בשבת אינו מחמת שהוא אנוס אלא‬
‫שמהכתוב "וחי בהם ולא שימות בהם" למדים שמותר לעבור עבירה בכדי להציל‬
‫חיים‪ ,‬לכן הותר לו לעשות זאת גם מרצון‪ ,‬כי הרי בפעולתו הוא מציל חיים‪ ,‬וממילא‬
‫אין כל ענין להמתין לבצע זאת ברגע האחרון‪[ ,‬וכמו שמוכח מהשולחן ערוך אורח‬

                        ‫חיים סימן שכ"ח סעיף ד']‪ ,‬כי הרי מותר לעשות כן אף מרצון‪.‬‬

‫ג	‪ .‬עם זאת גם מי שנצרך לחלל שבת כדי לשמור על חייו‪ ,‬אך אם הוא גם אנוס כך שיש‬
‫לו אפשרות להינצל על ידי שיעבור את העבירה באונס‪ ,‬ממילא אין לו היתר לעבור‬
‫מרצון‪ ,‬כי העובר באונס אין זה כלל עבירה‪ ,‬ואם כן אין כל הצדקה לעבור עבירה‬

                  ‫להינצל מהמות‪ ,‬כאשר ישנה אפשרות להינצל ללא עשיית עבירה‪.‬‬

‫ד‪ 	.‬ולכן למרות שגם שמעון מוכרח לישם את הפקודה בכדי לשמור על חייו‪ ,‬אך עליו‬
‫להמתין לרגע האחרון שאז הוא יהיה מוכרח לעשות כן‪ ,‬כי אז הוא חופר באונס‪ ,‬ומכיון‬
‫שביכולתו להינצל על ידי שהוא יעשה זאת באונס‪ ,‬ממילא אין לו היתר להקדים‬

                                                                  ‫ולחפור בשבת מרצון‪.‬‬

‫ה	‪ .‬וזאת בשונה מצבי שגם כאשר הוא ימתין לרגע האחרון הוא לא יבצע את בדיקת‬
‫הדם באונס אלא מתוך בחירה ורצון‪ ,‬ולכן אין כל משמעות לכך שהוא ימתין לרגע‬
‫האחרון‪ ,‬והינו רשאי להקדים לבצע את הבדיקה גם לפני הזמן שהוא מוכרח לעשות‬
‫את הבדיקה‪ ,‬אלא אם כן באפשרותו להמתין עם הבדיקה עד למוצאי שבת‪ ,‬שאז ודאי‬

                                                         ‫שאין לו כל היתר לחלל שבת‪.‬‬
   210   211   212   213   214   215   216   217   218   219   220