Page 212 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ה גריש ‪' -‬א הלע‬ ‫מתנת‬ ‫ביר‬

‫וכמפורש בשולחן ערוך (אורח חיים סימן שכ"ח‬ ‫חילול [כי אפשר להמתין עם הטיפול הרפואי עד‬
‫סעיף ד') "כשיודעים ומכירים באותו חולי שממתין‬ ‫למוצאי שבת]‪ ,‬אסור לחלל עליו‪ ,‬אף על פי שהיא‬
‫ואין צריך חילול [כי אפשר להמתין עם הטיפול‬
‫הרפואי עד למוצאי שבת]‪ ,‬אסור לחלל עליו‪ ,‬אף‬ ‫מכה של חלל [המסכנת את החולה]"‪.‬‬
‫על פי שהיא מכה של חלל [המסכנת את החולה]"‪,‬‬
‫מזה מתבאר שרק כאשר יש אופציה להימנע כליל‬ ‫אבל במקרים אלו אין אפשרות להמתין למוצאי‬
‫מחילול שבת ולבצע את הפרוצדורה הרפואית‬ ‫שבת‪ ,‬אבל אפשר להמתין ולעשות זאת בשבת‬
‫לאחר השבת באופן כזה אין היתר לעשות זאת‬ ‫בשעה יותר מאוחרת‪ ,‬והספק הוא האם מאחר‬
‫בשבת‪ ,‬אבל משמע שאם בין כך ובין כך יהיו חייבים‬ ‫ובין כך יהיו חייבים לחלל את השבת אם כן אין כל‬
‫לחלל שבת עבור החולה אין כל ענין להמתין עם‬ ‫תועלת להמתין‪ ,‬או שאין כל היתר לבצע זאת עד‬
‫הטיפול הרפואי‪ ,‬וניתן לעשותו מיד ללא כל דיחוי‪,‬‬
‫וכן הורה הגאון רבי ניסים קרליץ זצ"ל (חוט שני פרק‬ ‫שמגיעה השעה שמוכרחים לעשות זאת‪.‬‬

‫צ"ד ס"ק ב')‪.‬‬ ‫להמתין לרגע האחרון‬

‫מההלכה הנזכרת שאם אפשר להמתין עד‬
‫למוצאי שבת אין לבצע את הטיפול הרפואי בשבת‪,‬‬

‫ולפי זה יהיה מותר לקחת דמים מצבי כבר בבוקר ואין שום הלכה להמתין לרגע‬
‫האחרון‪ ,‬אך לגבי שמעון נראה מדברי הביאור הלכה שאסור לו לישם את הפקודה‬

‫עד הרגע האחרון‪.‬‬

‫האחרון שמתאפשר לו‪ ,‬וזאת למרות שאין לו‬ ‫דחיית יישום הפקודה‬
‫אפשרות להמתין למוצאי שבת‪ ,‬וכתב הביאור הלכה‬
‫שההנמקה להלכה זו "שמוטב לו לעשות המלאכה‬ ‫בביאור הלכה (סימן שד"מ ד"ה מצומצמת) דן‬
‫למחר‪ ,‬אף שאז הוא יום שבת בודאי‪ ,‬שאז הוא מוכרח‬ ‫לגבי איש הצבא שמחוייב לחלל שבת אך הוא יכול‬
‫לזה ואין עליו איסור‪ ,‬מה שאין כן עתה הוא מחלל שבת‬ ‫להקדים ולעשות זאת בבין השמשות כאשר עדיין‬
‫ברצונו"‪ ,‬הביאור הלכה ביאר שאם איש הצבא ימתין‬ ‫לא נכנסה השבת בודאות אלא הרי זה ספק יום ספק‬
‫עם ישום הפקודה עד לרגע שהוא מוכרח לעשות‬ ‫לילה ספק יום שישי ספק שבת‪ ,‬והסתפק הביאור‬
‫זאת‪ ,‬הרי הוא עשה זאת באונס ובהכרח‪ ,‬אך אם הוא‬ ‫הלכה אימתי יעשה את המוטל עליו‪ ,‬האם ימתין עד‬
‫יקדים לעשות זאת בלילה הרי עתה הוא עושה זאת‬ ‫הזמן שהוא מוכרח ליישם את הפקודה‪ ,‬או שאדרבה‬
‫מרצון כי הרי הוא יכול להמתין עד למחרת‪ ,‬ולכן‬ ‫עדיף שיעשה זאת מיידית בבין השמשות כיון שזה‬
‫סובר הביאור הלכה שהוא מחויב להמתין עד הרגע‬
‫האחרון שאז הוא מוכרח ליישם את הפקודה‪ ,‬ואסור‬ ‫ספק חול ספק שבת‪.‬‬
‫לו להקדים לעשות כן בלילה שאז העשיה היא מרצון‬
‫ומשמע בביאור הלכה שאם כבר נכנסה שבת‬
‫ולא מהכרח‪.‬‬ ‫באופן ודאי יהיה אסור לאיש הצבא לבצע פקודה‬
‫הכרוכה בחילול שבת‪ ,‬אלא עליו להמתין עד הרגע‬

‫הרי שלמרות שלצבי מותר לעשות את הבדיקת דם כבר בבוקר וזאת למרות‬
‫שהוא אינו מוכרח לעשות את הבדיקה עד הצהרים‪ ,‬עם זאת לשמעון יהיה אסור‬