Page 209 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 209
רט משה 'ה גריש ' -א הלע מתנת
באונס וברצון יחדיו אינו בכלל אונס ,וכמו שצדדנו מדעת ,אך מותר לו לעשות זאת ,כי הרי הוא עושה כן
בשריג ב' ,כל זה רק כאשר הפוטר הוא האונס ,בזה מתוך מטרה לשמר את חייו.
אנו אומרים שאם ביחד עם האונס היה גם רצון אין
זה בכלל אונס ,אבל כאשר הפטור נלמד מ"וחי בהם יהרג ואל יעבור
-ולא שימות בהם" ,בזה אין כל הבדל אם עושה את
העבירה באונס או באונס וברצון יחדיו ,כי סוף דבר ובזה התחדש ביומא (דף פ"ב עמוד א') "שאין
מאחר והוא עושה כן בכדי לשמור על חייו ממילא לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ,חוץ מעבודה זרה
וגילוי עריות ושפיכות דמים" ,ומקשה הגמרא "גילוי
יש לו היתר לעבור את העבירה. עריות ושפיכות דמים מנא לן" ,כי למרות שלשיטת
הרמב"ם בגילוי עריות אין אפשרות של אונס ,כי
שמע שטבע תינוק בים אין קישוי אלא מדעת ,אבל מנין שלא יהיה לו היתר
לעבור על גילוי עריות בכדי לשמר את חייו ,והרי
הנחה זאת שמי שמותר לו לעבור עבירה לצורך למדים מהפסוק "וחי בהם" -ולא שימות בהם,
הצלת חיים רשאי לעשות כן אף אם אין כוונתו לשם שמותר לעבור עבירה בכדי לשמור על החיים ,והרי
מצות וחי בהם ,מתבאר כן גם במנחות (דף ס"ד עמוד היתר זה נכון גם כאשר הוא עובר את העבירה מרצון,
א') "איתמר שמע שטבע תינוק בים ,ופרש מצודה
להעלות דגים והעלה דגים חייב ,להעלות דגים והעלה כי סוף דבר הוא עושה זאת בכדי לשמר את חייו.
תינוק ודגים ,רבה אמר פטור ,ורבא אמר חייב ,רבה
אמר פטור ,זיל בתר מעשיו [העיקר זה המעשה ,והרי ומסיקה הגמרא שלמדים זאת מדתניא "רבי
המעשה של פריסת המצודה היה חיוני בכדי למשות אומר 'כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש
את התינוק מהים ,ולכן הוא יהיה פטור] ,ורבא אמר כן הדבר הזה' ,וכי מה ענין למדנו מרוצח לנערה
חייב ,זיל בתר מחשבתו [העיקר זה המחשבה ,ומכיון המאורסה [לגבי מה התורה מדמה את האונס נערה
שהמטרה של פורס המצודה לא היתה בכדי להציל מאורסה לרוצח] ...מה רוצח יהרג ואל יעבור ,אף
את התינוק אלא הוא חפץ בדגים לכן הוא יהיה נערה המאורסה יהרג ואל יעבור" ,כך שלמסקנת
חייב]" ,ולהלכה פסק הרמב"ם (פרק ב' מהלכות הסוגיא אין היתר של גילוי עריות אף כשעושה כן רק
שבת הלכה ט"ז) "נתכוין להעלות דגים והעלה דגים
ותינוק פטור ,אפילו לא שמע שטבע ,הואיל והעלה בכדי לשמור על חייו.
תינוק עם הדגים פטור" ,הרי שאפילו כאשר המציל
כלל לא התכוין להציל ,אלא כל כונתו היתה לצוד אונס ורצון יחדיו
דגים ,למרות זאת מאחר וסוף דבר במעשיו הוא
התבאר שבזה חלוק ההיתר הנלמד מ"וחי
הציל את התינוק לכן הוא יהיה פטור*. בהם" מההיתר הנלמד מ"ולנערה לא תעשה דבר",
כי ההיתר הנלמד מ"ולנערה לא תעשה דבר" הוא
פטור אבל לא היתר רק כאשר העושה אנוס ,ואילו מ"וחי בהם" למדים
היתר לעבור עבירה לצורך הצלת חיים גם אם הוא
אך כבר התבאר (שריג א' עלה י"ב) שסוגיא זו
עוסקת רק בנידון האם העובר מתחייב עונש על כך או עושה כן מרצון.
ממילא גם בדין העושה באונס ורצון יחדיו יהיו
חלוקים בזה שני ההתרים ,כי אף אם נכריע שהעושה
* והארכנו בסוגיא וחקירה זו בספרנו "מתנת משה" חלק ראשון ענף א'.