Page 209 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫רט‬ ‫משה‬ ‫'ה גריש ‪' -‬א הלע‬ ‫מתנת‬

‫באונס וברצון יחדיו אינו בכלל אונס‪ ,‬וכמו שצדדנו‬ ‫מדעת‪ ,‬אך מותר לו לעשות זאת‪ ,‬כי הרי הוא עושה כן‬
‫בשריג ב'‪ ,‬כל זה רק כאשר הפוטר הוא האונס‪ ,‬בזה‬ ‫מתוך מטרה לשמר את חייו‪.‬‬
‫אנו אומרים שאם ביחד עם האונס היה גם רצון אין‬
‫זה בכלל אונס‪ ,‬אבל כאשר הפטור נלמד מ"וחי בהם‬ ‫יהרג ואל יעבור‬
‫‪ -‬ולא שימות בהם"‪ ,‬בזה אין כל הבדל אם עושה את‬
‫העבירה באונס או באונס וברצון יחדיו‪ ,‬כי סוף דבר‬ ‫ובזה התחדש ביומא (דף פ"ב עמוד א') "שאין‬
‫מאחר והוא עושה כן בכדי לשמור על חייו ממילא‬ ‫לך דבר שעומד בפני פקוח נפש‪ ,‬חוץ מעבודה זרה‬
‫וגילוי עריות ושפיכות דמים"‪ ,‬ומקשה הגמרא "גילוי‬
‫יש לו היתר לעבור את העבירה‪.‬‬ ‫עריות ושפיכות דמים מנא לן"‪ ,‬כי למרות שלשיטת‬
‫הרמב"ם בגילוי עריות אין אפשרות של אונס‪ ,‬כי‬
‫שמע שטבע תינוק בים‬ ‫אין קישוי אלא מדעת‪ ,‬אבל מנין שלא יהיה לו היתר‬
‫לעבור על גילוי עריות בכדי לשמר את חייו‪ ,‬והרי‬
‫הנחה זאת שמי שמותר לו לעבור עבירה לצורך‬ ‫למדים מהפסוק "וחי בהם" ‪ -‬ולא שימות בהם‪,‬‬
‫הצלת חיים רשאי לעשות כן אף אם אין כוונתו לשם‬ ‫שמותר לעבור עבירה בכדי לשמור על החיים‪ ,‬והרי‬
‫מצות וחי בהם‪ ,‬מתבאר כן גם במנחות (דף ס"ד עמוד‬ ‫היתר זה נכון גם כאשר הוא עובר את העבירה מרצון‪,‬‬
‫א') "איתמר שמע שטבע תינוק בים‪ ,‬ופרש מצודה‬
‫להעלות דגים והעלה דגים חייב‪ ,‬להעלות דגים והעלה‬ ‫כי סוף דבר הוא עושה זאת בכדי לשמר את חייו‪.‬‬
‫תינוק ודגים‪ ,‬רבה אמר פטור‪ ,‬ורבא אמר חייב‪ ,‬רבה‬
‫אמר פטור‪ ,‬זיל בתר מעשיו [העיקר זה המעשה‪ ,‬והרי‬ ‫ומסיקה הגמרא שלמדים זאת מדתניא "רבי‬
‫המעשה של פריסת המצודה היה חיוני בכדי למשות‬ ‫אומר 'כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש‬
‫את התינוק מהים‪ ,‬ולכן הוא יהיה פטור]‪ ,‬ורבא אמר‬ ‫כן הדבר הזה'‪ ,‬וכי מה ענין למדנו מרוצח לנערה‬
‫חייב‪ ,‬זיל בתר מחשבתו [העיקר זה המחשבה‪ ,‬ומכיון‬ ‫המאורסה [לגבי מה התורה מדמה את האונס נערה‬
‫שהמטרה של פורס המצודה לא היתה בכדי להציל‬ ‫מאורסה לרוצח]‪ ...‬מה רוצח יהרג ואל יעבור‪ ,‬אף‬
‫את התינוק אלא הוא חפץ בדגים לכן הוא יהיה‬ ‫נערה המאורסה יהרג ואל יעבור"‪ ,‬כך שלמסקנת‬
‫חייב]"‪ ,‬ולהלכה פסק הרמב"ם (פרק ב' מהלכות‬ ‫הסוגיא אין היתר של גילוי עריות אף כשעושה כן רק‬
‫שבת הלכה ט"ז) "נתכוין להעלות דגים והעלה דגים‬
‫ותינוק פטור‪ ,‬אפילו לא שמע שטבע‪ ,‬הואיל והעלה‬ ‫בכדי לשמור על חייו‪.‬‬
‫תינוק עם הדגים פטור"‪ ,‬הרי שאפילו כאשר המציל‬
‫כלל לא התכוין להציל‪ ,‬אלא כל כונתו היתה לצוד‬ ‫אונס ורצון יחדיו‬
‫דגים‪ ,‬למרות זאת מאחר וסוף דבר במעשיו הוא‬
‫התבאר שבזה חלוק ההיתר הנלמד מ"וחי‬
‫הציל את התינוק לכן הוא יהיה פטור‪*.‬‬ ‫בהם" מההיתר הנלמד מ"ולנערה לא תעשה דבר"‪,‬‬
‫כי ההיתר הנלמד מ"ולנערה לא תעשה דבר" הוא‬
‫פטור אבל לא היתר‬ ‫רק כאשר העושה אנוס‪ ,‬ואילו מ"וחי בהם" למדים‬
‫היתר לעבור עבירה לצורך הצלת חיים גם אם הוא‬
‫אך כבר התבאר (שריג א' עלה י"ב) שסוגיא זו‬
‫עוסקת רק בנידון האם העובר מתחייב עונש על כך או‬ ‫עושה כן מרצון‪.‬‬

‫ממילא גם בדין העושה באונס ורצון יחדיו יהיו‬
‫חלוקים בזה שני ההתרים‪ ,‬כי אף אם נכריע שהעושה‬

‫ * והארכנו בסוגיא וחקירה זו בספרנו "מתנת משה" חלק ראשון ענף א'‪.‬‬