Page 208 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ה גריש ‪' -‬א הלע‬ ‫מתנת‬ ‫רח‬

‫מהוה סכנה התירה התורה לחלל שבת‪ ,‬לעומתו‬ ‫על העשיה פטור מעונש‪ .‬ב‪ .‬מלבד זאת יש גם היתר‬
‫שמואל לא חש סכנת חיים‪ ,‬למרות זאת הוא לא‬ ‫לעבור איסור בכדי להציל חיים‪ ,‬כגון חולה הנמצא‬
‫עבר עבירה בקטיפת התפוז‪ ,‬כי הרי הוא לא קטף‬ ‫בסכנת חיים ורפואתו היא לאכול מאכלות אסורות‪,‬‬
‫את התפוז מרצונו‪ ,‬אלא האנסים כפו אותו ואנסו‬ ‫מותר לו לעבור על האיסור ולאכול מאכלות אסורות‬
‫אותו לקטוף את התפוז מהעץ‪ ,‬אלא שהפטור של‬ ‫בכדי להתרפאות‪ ,‬וביומא (דף פ"ה עמוד ב') למדים‬
‫שמואל אינו מהפסוק "וחי בהם"‪ ,‬כי הרי גם לולא‬ ‫זאת מהכתוב (ויקרא י"ח ה') "וחי בהם ‪ -‬ולא שימות‬
‫קטיפת התפוז הוא היה נותר בחיים‪ ,‬אלא הפטור‬
‫של שמואל הוא מ"ולנערה לא תעשה דבר"‪,‬‬ ‫בהם"‪.‬‬
‫שלמדים מזה שהעובר עבירה מחמת אונס לא‬
‫לשני היתרים אלו מאפיינים שונים‪ ,‬ההיתר הנלמד‬
‫יעשה לו דבר‪.‬‬ ‫מ"וחי בהם" הינו רלוונטי רק כאשר נמצאים בסכנת‬
‫חיים‪ ,‬אבל אם כופים אותו לעשות עבירה מסויימת‬
‫להינצל ממיתה‬ ‫ללא כל איום על חייו‪ ,‬אלא שאין לו אפשרות טכנית‬
‫להמנע מלעבור על העבירה‪ ,‬וכגון אשה שנאנסה‪,‬‬
‫לאור זאת נבין מדוע למרות שאין מציאות של‬ ‫שהרי לא היה לה סכנת חיים אך העבירה לא נעשתה‬
‫אונס בגילוי עריות כי אין קישוי אלא מדעת‪ ,‬למרות‬ ‫מרצונה אלא כפו אותה והכריחו אותה לעבור את‬
‫זאת הוצרכה הגמרא ביומא (דף פ"ב עמוד א')‬ ‫העבירה‪ ,‬אין בזה כל היתר מחמת הפסוק "וחי בהם‬
‫למצוא מקור לאסור גילוי עריות גם באונס‪ ,‬וזאת כי‬ ‫‪ -‬ולא שימות בהם"‪ ,‬כי הרי לא היתה כאן כל שאלה‬
‫כאשר מאיימים עליו שאם הוא לא יבעל יהרגו אותו‪,‬‬ ‫של חיים או מות‪ ,‬אבל יהיה כאן את הפטור הנלמד‬
‫תאורטית יש שתי סיבות לפטור אותו מעונש‪ ,‬א‪.‬‬ ‫מ"ולנערה לא תעשה דבר"‪ ,‬היינו פטור מעונש לכל מי‬
‫מחמת שהבעילה היתה באונס‪ ,‬ולמדים מ"ולנערה‬
‫לא תעשה דבר" שהעושה דבר באונס פטור מעונש‪,‬‬ ‫שעבר עבירה ללא יכולת להמלט ממנה‪.‬‬
‫ב‪ .‬סיבה נוספת לפטור אותו כי הוא עשה זאת בכדי‬
‫להציל את חייו והתורה אמרה ו"חי בהם" ולא שימות‬ ‫מאידך מי שאין לו מה לאכול פרט למאכלות‬
‫בהם‪ ,‬אך כיון שאין קישוי אלא מדעת מפני כן סבור‬ ‫אסורות‪ ,‬ואם הוא לא יאכלם הוא בסכנת חיים‪ ,‬הוא‬
‫הרמב"ם שכל הבועל בהכרח שהוא בועל מרצון‬ ‫אינו אנוס‪ ,‬אדרבה הוא אוכל מרצון בכדי לשמור‬
‫וממילא אין לו את הפטור של אונס הנלמד מ"ולנערה‬ ‫על חייו‪ ,‬אלא שהוא עושה זאת מחמת היותו נתון‬
‫לא תעשה דבר"‪ ,‬כי הרי הוא עושה זאת מדעת ולא‬ ‫בסכנת חיים‪ ,‬באופן כזה למרות שאין לו את הפטור‬
‫מאונס‪ ,‬אך טענה זו שוללת רק את הפטור מעונש‬ ‫הנלמד מ"ולנערה לא תעשה דבר" כי הרי הוא אינו‬
‫מחמת היותו אנוס‪ ,‬אבל עדיין יש עילה לפטור אותו‬ ‫אנוס‪ ,‬אבל יהיה מותר לו לאכול את המאכלות‬
‫מחמת שהוא עשה זאת בכדי להציל את חייו‪ ,‬והיתר‬ ‫האסורות בכדי להציל את חייו כי התורה הורתה לנו‬
‫זה הוא לא רק כאשר הוא אנוס‪ ,‬אלא גם כאשר הוא‬
‫עשה זאת מרצון‪ ,‬וכמבואר שכל האוכל מפני פיקוח‬ ‫"וחי בהם ‪ -‬ולא שימות בהם"‪.‬‬
‫נפש עושה כן מרצון‪ ,‬אלא שלמרות זאת התורה‬
‫התירה לו לעבור על האיסור כי בכך הוא מציל חיים‪,‬‬ ‫יוסי ושמואל‬
‫וממילא גם מי שאיימו עליו שאם הוא לא יבעל‬
‫יהרגו אותו‪ ,‬למרות שהוא לא אנוס כי אין קישוי אלא‬ ‫בנקודה זאת חלוק יוסי משמואל‪ ,‬יוסי שקטף‬
‫את התפוז מחמת שהוא חש שחייו בסכנה הותר‬
‫לו לעבור על האיסור לחלל שבת מפני שלמדים‬
‫מ"וחי בהם" שכאשר ההימנעות מחילול שבת‬