Page 210 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ה גריש ‪' -‬א הלע‬ ‫מתנת‬ ‫רי‬

‫בהם אלא אם כן הוא יעשה זאת לשם מצוה זו‪ ,‬אבל‬ ‫שהוא פטור‪ ,‬אבל לא מבואר במפורש בסוגיא שמותר‬
‫אילו הוא היה אוכל למטרה אחרת לא היה לו הפטור‬ ‫לכתחילה לעשות כך‪ ,‬וממילא אין ראיה מסוגיא זו‬
‫לנידון דנן העוסק בשאלה האם יש היתר לעבור עבירה‬
‫של "וחי בהם"‪.‬‬ ‫כאשר אין כוונתו לעבור את העבירה לשם הצלת חיים‬

‫ביאר הברכת שמואל שחסיד זה לא היה מקדים‬ ‫אלא הוא עושה כך מחמת שהוא חפץ בזה‪.‬‬
‫לומר "הנני מוכן ומזומן לקיים מצות וחי בהם" בגלל‬
‫שהוא סבר שהוא יעבור עבירה אם הוא יאכל ביום‬ ‫מסקנה‬
‫כיפורים שלא בכדי לשמר את חייו‪ ,‬אלא שחסיד‬
‫זה עשה זאת רק כמעלה וחסידות‪ ,‬בכדי שיהיה זה‬ ‫מהמבואר עד כאן עולה שההיתר לעבור על איסורי‬
‫כעבירה לשמה‪ ,‬וכמו שמצינו בנזיר (דף כ"ג עמוד‬ ‫התורה בכדי להימנע מפיקוח נפש הנלמד מהפסוק‬
‫ב') "אמר רב נחמן בר יצחק גדולה עבירה לשמה‪...‬‬ ‫"וחי בהם" ‪ -‬ולא שימות בהם‪ ,‬מתיר לעבור על איסורי‬
‫כמצוה שלא לשמה [העושה עבירה לשם שמים‬ ‫התורה גם אם אין כונתו לעשות כן מתוך מטרה להציל‬
‫זכותו שווה לעושה מצוה שלא לשם שמים]‪ ,‬דכתיב‬ ‫חיים‪ ,‬ולאור זאת מאחר ושאול ששון נמצא בסכנת‬
‫תבורך מנשים יעל אשת חבר הקני מנשים באהל‬ ‫חיים‪ ,‬יהיה מותר לו לאכול ביום הכיפורים‪ ,‬וזאת‬
‫תבורך [הכתוב שיבח את יעל אשת חבר הקיני‬ ‫למרות שהוא הצהיר שגם כאשר הוא היה בריא הוא‬
‫שהצילה את עם ישראל בזה שנבעלה לסיסרא עד‬ ‫היה אוכל‪ ,‬כך שגם עתה הוא לא אוכל ביום הכיפורים‬
‫שהתישה את כוחו ובכך התאפשר לה להרוג את‬ ‫בגלל חוליו אלא בגלל שהוא אינו אכפתי לאיסור‬
‫סיסרא‪ ,‬וזוהי עבירה לשמה‪ ,‬דהיינו עבירה למטרה‬ ‫האכילה ביום הכיפורים‪ ,‬אך סוף דבר מאחר שעתה‬
‫חיובית להצלת עם ישראל‪ ,‬ומקשה הגמרא] והא קא‬ ‫הוא בסכנת חיים לכן יהיה מותר לו לאכול‪ ,‬וממילא‬
‫מתהניא מבעילה דיליה [היאך שיבחה הכתוב והרי‬ ‫יהיה מותר לבנו ציון לסייע בידו לאכול ביום הכיפורים‪.‬‬
‫היא נהנתה מהעבירה]‪ ,‬אמר רבי יוחנן כל טובתן של‬
‫רשעים אינה אלא רעה אצל צדיקים [וממילא היא‬ ‫וכן היא מסקנת הברכת שמואל (כתובות סימן ז'‬
‫לא נהנתה מהעבירה]"‪ ,‬ומגמרא זו למד אותו חסיד‬ ‫אות ו') שהאוכל להצלת נפשו יש לו פטור מהפסוק‬
‫וקדוש שגם כאשר יש היתר לעשות עבירה לשם‬ ‫"וחי בהם ולא שימות בהם"‪ ,‬וזה גם אם הוא היה עושה‬
‫שמים‪ ,‬וכיעל שהותר לה לעבור את העבירה בכדי‬
‫להציל את עם ישראל‪ ,‬עם זאת לא היה משבחה‬ ‫זאת אף לולא ההיתר‪.‬‬
‫הכתוב אילו היה לה הנאה מהעבירה‪ ,‬ולכן גם כאשר‬
‫מוכרחים לאכול ביום הכיפורים‪ ,‬צריך לכוין לעשות‬ ‫מידת חסידות‬
‫זאת אך ורק לשם שמים‪ ,‬כך שההנהגה של אותו‬
‫חסיד לא היתה מעיקר הדין אלא הוא אמר "הנני‬ ‫אמנם בברכת שמואל (כתובות סימן ט' אות‬
‫מוכן ומזומן לקיים מצות וחי בהם"‪ ,‬מתוך רצון‬ ‫ג') כתב ששמע על חסיד קדוש אחד שלעת זקנותו‬
‫הצטווה על ידי הרופא לאכול ביום הכיפורים‪ ,‬והוא‬
‫לעשות מעשיו בשלמות‪.‬‬ ‫היה מקדים לפני האכילה ואומר "הנני מוכן ומזומן‬
‫לקיים מצות וחי בהם"‪ ,‬ולכאורה הנהגה זו של אותו‬
‫אך להלן עלה ב' נראה שהנחה זו אינה מוסכמת‪,‬‬ ‫חסיד וקדוש מראה שהוא סבר שאילו הוא יאכל‬
‫ויתכן שהנהגתו של אותו חסיד וקדוש הינה מעיקר‬ ‫ביום הכיפורים שלא לשם מצות וחי בהם הוא יענש‪,‬‬
‫וזאת למרות שעל פי הוראת הרופא הוא היה מוכרח‬
‫הדין ולא רק ממשנת חסידים‪.‬‬ ‫לאכול‪ ,‬ובהכרח שהוא סבר שאין את הפטור של וחי‬