Page 197 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 197
זצק משה 'ה גריש -חתפ חתופ מתנת
הצטרף לאונס גם הסכמה ורצון ,אין זאת אלא כאשר זאת מהכתוב (ויקרא י"ח ה') "וחי בהם -ולא שימות
הפטור הוא בגלל היותו אנוס ,שנלמד מ"ולנערה לא בהם".
תעשה דבר" לפטור את העובר עבירה באונס ,ומכיון
שלאונס הצטרף גם רצון ממילא הוא כבר אינו אנוס, לשני היתרים אלו מאפיינים שונים ,ההיתר
אבל כאשר ההיתר לעבור על העבירה נגזר מצו הנלמד מ"וחי בהם" הינו רלוונטי רק כאשר נמצאים
התורה "וחי בהם -ולא שימות בהם" ממילא ההיתר בסכנת חיים ,אבל אם כופים אותו לעשות עבירה
הינו ללא כל יחס למחשבה או לכונה של העובר על מסוימת ללא כל איום על חייו ,אלא שאין לו
העבירה ,אלא כל שהפעולה חיונית לצורך הצלת אפשרות טכנית להמנע מלעבור על העבירה ,וכגון
נפשות יש היתר לעשות זאת גם אם הפעולה כרוכה אשה שנאנסה ,שהרי לא היה לה סכנת חיים אך
העבירה לא נעשתה מרצונה אלא כפו אותה והכריחו
בחילול שבת וכדומה. אותה לעבור את העבירה ,אין בזה כל היתר מחמת
הפסוק "וחי בהם -ולא שימות בהם" ,כי הרי לא
לכן מי שמחמת היותו נתון בסכנת חיים נצטווה היתה כאן כל שאלה של חיים או מוות ,אבל יהיה
על ידי הרופא לאכול ביום הכיפורים ,מותר לו לאכול כאן את הפטור הנלמד מ"ולנערה לא תעשה דבר",
ביום הכיפורים גם אם הוא עושה כן להנאתו ,ואף היינו פטור מעונש לכל מי שעבר עבירה ללא יכולת
אותו חסיד קדוש שלעת זקנותו הצטווה על ידי
הרופא לאכול ביום הכיפורים ,והוא היה מקדים לפני להמלט ממנה.
האכילה ואומר "הנני מוכן ומזומן לקיים מצות וחי
בהם" (כנזכר בברכת שמואל כתובות סימן ט' אות מאידך מי שאין לו מה לאכול פרט למאכלות
ג') ,הוא לא עשה כן אלא ממידת חסידות ולא מעיקר אסורות ,ואם הוא לא יאכלם הוא בסכנת חיים ,הוא
הדין ,כי ההלכה מתירה לחולה מסוכן לאכול ביום אינו אנוס ,אדרבה הוא אוכל מרצון בכדי לשמור
הכיפורים גם אם הוא לא עושה כן לצורך בריאותו. על חייו ,אלא שהוא עושה זאת מחמת היותו נתון
בסכנת חיים ,באופן כזה למרות שאין לו את הפטור
בתובנה זאת הארכנו לדון באר היטב בשריג הנלמד מ"ולנערה לא תעשה דבר" כי הרי הוא אינו
ה' ,ומאחר והיה צורך להרחיב ולבסס את הדברים, אנוס ,אבל יהיה מותר לו לאכול את המאכלות
וכדרכה של תורה אף התרחבנו לכמה וכמה נושאים האסורות בכדי להציל את חייו כי התורה הורתה לנו
משניים ,לכן ב"פתח פתח" הצגנו את עיקרי הדברים
במשנה קצרה ,ושבנו וביארנו בהרחבה באר היטב "וחי בהם -ולא שימות בהם".
כל צד וצד ,וחתמנו את השריג עם סיכום הנידונים,
לאור זאת טען הגאון רבי ברוך דב ליבוביץ זצ"ל
וההלכה למעשה. שאף אם האנוס לעבור עבירה לא יחשב כאנוס באם
אונס והצלה כאחד
הברכת שמואל ,אך ההיתר מוגבל רק לאופנים (עלה א' אות ב')
שהאילוץ הוא רק מחמת סכנת חיים ,אבל מי שגם
אונסים אותו לעבור עבירה וגם הוא בסכנת חיים, בעלה א' אות ב' התבאר שלמרות שההיתר
וכגון מי שמאיימים עליו שבאם הוא לא יחלל שבת לעבור איסור בכדי שלא להסתכן רלוונטי גם
כאשר הוא עושה כן למטרה שונה ,וכמו שביאר