Page 197 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 197

‫זצק‬  ‫משה‬  ‫'ה גריש ‪ -‬חתפ חתופ‬                     ‫מתנת‬

‫הצטרף לאונס גם הסכמה ורצון‪ ,‬אין זאת אלא כאשר‬     ‫זאת מהכתוב (ויקרא י"ח ה') "וחי בהם ‪ -‬ולא שימות‬
‫הפטור הוא בגלל היותו אנוס‪ ,‬שנלמד מ"ולנערה לא‬                                             ‫בהם"‪.‬‬
‫תעשה דבר" לפטור את העובר עבירה באונס‪ ,‬ומכיון‬
‫שלאונס הצטרף גם רצון ממילא הוא כבר אינו אנוס‪,‬‬    ‫לשני היתרים אלו מאפיינים שונים‪ ,‬ההיתר‬
‫אבל כאשר ההיתר לעבור על העבירה נגזר מצו‬          ‫הנלמד מ"וחי בהם" הינו רלוונטי רק כאשר נמצאים‬
‫התורה "וחי בהם ‪ -‬ולא שימות בהם" ממילא ההיתר‬      ‫בסכנת חיים‪ ,‬אבל אם כופים אותו לעשות עבירה‬
‫הינו ללא כל יחס למחשבה או לכונה של העובר על‬      ‫מסוימת ללא כל איום על חייו‪ ,‬אלא שאין לו‬
‫העבירה‪ ,‬אלא כל שהפעולה חיונית לצורך הצלת‬         ‫אפשרות טכנית להמנע מלעבור על העבירה‪ ,‬וכגון‬
‫נפשות יש היתר לעשות זאת גם אם הפעולה כרוכה‬       ‫אשה שנאנסה‪ ,‬שהרי לא היה לה סכנת חיים אך‬
                                                 ‫העבירה לא נעשתה מרצונה אלא כפו אותה והכריחו‬
                          ‫בחילול שבת וכדומה‪.‬‬     ‫אותה לעבור את העבירה‪ ,‬אין בזה כל היתר מחמת‬
                                                 ‫הפסוק "וחי בהם ‪ -‬ולא שימות בהם"‪ ,‬כי הרי לא‬
‫לכן מי שמחמת היותו נתון בסכנת חיים נצטווה‬        ‫היתה כאן כל שאלה של חיים או מוות‪ ,‬אבל יהיה‬
‫על ידי הרופא לאכול ביום הכיפורים‪ ,‬מותר לו לאכול‬  ‫כאן את הפטור הנלמד מ"ולנערה לא תעשה דבר"‪,‬‬
‫ביום הכיפורים גם אם הוא עושה כן להנאתו‪ ,‬ואף‬      ‫היינו פטור מעונש לכל מי שעבר עבירה ללא יכולת‬
‫אותו חסיד קדוש שלעת זקנותו הצטווה על ידי‬
‫הרופא לאכול ביום הכיפורים‪ ,‬והוא היה מקדים לפני‬                                    ‫להמלט ממנה‪.‬‬
‫האכילה ואומר "הנני מוכן ומזומן לקיים מצות וחי‬
‫בהם" (כנזכר בברכת שמואל כתובות סימן ט' אות‬       ‫מאידך מי שאין לו מה לאכול פרט למאכלות‬
‫ג')‪ ,‬הוא לא עשה כן אלא ממידת חסידות ולא מעיקר‬    ‫אסורות‪ ,‬ואם הוא לא יאכלם הוא בסכנת חיים‪ ,‬הוא‬
‫הדין‪ ,‬כי ההלכה מתירה לחולה מסוכן לאכול ביום‬      ‫אינו אנוס‪ ,‬אדרבה הוא אוכל מרצון בכדי לשמור‬
 ‫הכיפורים גם אם הוא לא עושה כן לצורך בריאותו‪.‬‬    ‫על חייו‪ ,‬אלא שהוא עושה זאת מחמת היותו נתון‬
                                                 ‫בסכנת חיים‪ ,‬באופן כזה למרות שאין לו את הפטור‬
‫בתובנה זאת הארכנו לדון באר היטב בשריג‬            ‫הנלמד מ"ולנערה לא תעשה דבר" כי הרי הוא אינו‬
‫ה'‪ ,‬ומאחר והיה צורך להרחיב ולבסס את הדברים‪,‬‬      ‫אנוס‪ ,‬אבל יהיה מותר לו לאכול את המאכלות‬
‫וכדרכה של תורה אף התרחבנו לכמה וכמה נושאים‬       ‫האסורות בכדי להציל את חייו כי התורה הורתה לנו‬
‫משניים‪ ,‬לכן ב"פתח פתח" הצגנו את עיקרי הדברים‬
‫במשנה קצרה‪ ,‬ושבנו וביארנו בהרחבה באר היטב‬                           ‫"וחי בהם ‪ -‬ולא שימות בהם"‪.‬‬
‫כל צד וצד‪ ,‬וחתמנו את השריג עם סיכום הנידונים‪,‬‬
                                                 ‫לאור זאת טען הגאון רבי ברוך דב ליבוביץ זצ"ל‬
                               ‫וההלכה למעשה‪.‬‬     ‫שאף אם האנוס לעבור עבירה לא יחשב כאנוס באם‬

          ‫אונס והצלה כאחד‬

‫הברכת שמואל‪ ,‬אך ההיתר מוגבל רק לאופנים‬                      ‫(עלה א' אות ב')‬
‫שהאילוץ הוא רק מחמת סכנת חיים‪ ,‬אבל מי שגם‬
‫אונסים אותו לעבור עבירה וגם הוא בסכנת חיים‪,‬‬      ‫בעלה א' אות ב' התבאר שלמרות שההיתר‬
‫וכגון מי שמאיימים עליו שבאם הוא לא יחלל שבת‬      ‫לעבור איסור בכדי שלא להסתכן רלוונטי גם‬
                                                 ‫כאשר הוא עושה כן למטרה שונה‪ ,‬וכמו שביאר‬
   192   193   194   195   196   197   198   199   200   201   202