Page 198 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 198

‫משה‬  ‫'ה גריש ‪ -‬חתפ חתופ‬                           ‫מתנת‬  ‫חצק‬

‫מרצון‪ ,‬כי הרי אם הוא לא יעבור על העבירה יהרגו‬     ‫יהרגו אותו‪ ,‬כך שהוא גם כפוי לעבור על העבירה‪,‬‬
‫אותו‪ ,‬והתורה אמרה וחי בהם ולא שימות בהם‪,‬‬          ‫וגם הוא בסכנת חיים‪ ,‬בכגון זאת אין לו היתר‬
‫אבל כל שיכול לעבור על העבירה באופן שהעבירה‬        ‫לעשות זאת גם לרצונו‪ ,‬כי מאחר ויש לו אפשרות‬
‫לא תתיחס אליו‪ ,‬ממילא אין לו היתר לעבור על‬         ‫לעשות את העבירה באונס והכרח כך שהעבירה‬
                                                  ‫לא תתיחס אליו‪ ,‬כי הרי עבירה שעושים באונס‬
           ‫העבירה באופן שהיא מתייחסת אליו‪,‬‬        ‫אינה מתיחסת לעושה‪ ,‬לעומת זאת אם הוא יעשה‬
                                                  ‫זאת ברצון הרי העבירה תתיחס אליו‪ ,‬לכן למרות‬
‫(ברכת שמואל כתובות סימן ט' אות ג'‪ ,‬שיעורי‬         ‫שעקרונית יש לו היתר לעבור את העבירה גם‬
‫רבי שמואל סנהדרין דף ע"ד עמוד ב' הערה תקי"ג)‪.‬‬

     ‫אין בידה שלא תרצה‬

‫אין קישוי אלא לדעת‪ ,‬וכמבואר ביבמות (דף נ"ג‬                   ‫(עלה א' אות ג')‬
‫עמוד ב') "והאמר רבא אין אונס לערוה‪ ,‬לפי שאין‬
‫קישוי אלא לדעת"‪ ,‬והארכנו בביאור דברי הרמב"ם‬       ‫בעלה א' אות ג' כתבנו שהבחנה זו מסבירה היטב‬
                                                     ‫את שיטת הרמב"ם שחילק בין הבועל לנבעלת‪.‬‬
                              ‫בשריג ב' עלה ג'‪.‬‬
                                                            ‫האנוס חייב מיתה‬
           ‫יהרג ואל יעבור‬
                                                  ‫הלכה פסוקה היא שאם אונסים אדם לעבור‬
‫ביומא (דף פ"ב עמוד א') למדו מפסוק שאין‬            ‫על אחת משלושת העבירות החמורות יהרג ואל‬
‫לך דבר העומד בפני פיקוח נפש פרט לעבודה זרה‬        ‫יעבור‪ ,‬עם זאת אם הוא לא עמד בניסיון והוא עבר‬
‫גילוי עריות ושפיכות דמים‪ ,‬ולשיטת הרמב"ם גמרא‬      ‫ולא נהרג הוא לא יענש על כך בבית דין‪ ,‬וזאת‬
‫זו משוללת הבנה‪ ,‬לשם מה אנו זקוקים לאתר מקור‬       ‫מכיון שהוא היה אנוס ועל אונס לא מענישים‪ ,‬וכן‬
‫לכך שבגילוי עריות יהרג ואל יעבור‪ ,‬והרי מאחר ואין‬  ‫הוא ברמב"ם (פרק ה' מהלכות יסודי התורה הלכה‬
‫קישוי אלא לדעת‪ ,‬אם כן אין אופציה של אונס בגילוי‬   ‫ד')‪ ,‬למרות זאת לגבי גילוי עריות פסק הרמב"ם‬
‫עריות‪ ,‬וממילא אין צורך ללמוד מפסוק לאסור אונס‬     ‫(פרק א' מהלכות איסורי ביאה הלכה ט') "אנוס‬
‫בגילוי עריות‪ ,‬ומדוע הגמרא שואלת מנין שהנאנס‬       ‫פטור מכלום‪ ,‬מן המלקות‪ ,‬ומן הקרבן‪ ,‬ואין צריך‬
                                                  ‫לומר מן המיתה‪ ,‬שנאמר ולנערה לא תעשה‬
                  ‫על גילוי עריות יהרג ואל יעבור‪.‬‬  ‫דבר‪ ,‬במה דברים אמורים בשנאנס הנבעל‪ ,‬אבל‬
                                                  ‫הבועל אין לו אונס שאין קישוי אלא לדעת"‪ ,‬הרי‬
‫ביאר הגאון רבי ברוך דב ליבוביץ זצ"ל שלמרות‬        ‫ששיטת הרמב"ם היא שמי שאנסו אותו לבעול‬
‫שאכן הבועל אינו אנוס אך מכיון שהוא מאויים שאם‬     ‫אין לו מעמד של אנוס‪ ,‬ומפני כן אם הוא עשה‬
‫הוא לא יבעל הוא יהרג אם כן יש לו היתר לעבור את‬    ‫זאת בפני עדים‪ ,‬והם התרו בו שאם הוא יעבור‬
‫העבירה כי התורה אמרה וחי בהם ולא שימות בהם‪,‬‬       ‫הוא יהרג‪ ,‬אחת דינו למיתה‪ ,‬וזאת למרות שאנסים‬
‫והרי כמבואר (בעלה א' אות א') היתר זה כולל גם‬      ‫איימו עליו שאם הוא לא יבעל הם יהרגו אותו‪ ,‬גם‬
‫את מי שעובר על העבירה ברצון‪ ,‬ולכן נצרכה התורה‬     ‫באופן כזה אם הוא עבר ובעל הוא חייב מיתה‪ ,‬כי‬
‫ללמדנו שהיתר זה אינו כולל עוון גילוי עריות‪ ,‬אלא‬

                            ‫בזה יהרג ואל יעבור‪.‬‬
   193   194   195   196   197   198   199   200   201   202   203