Page 199 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 199
טצק משה 'ה גריש -חתפ חתופ מתנת
תעשה את העבירה באונס והכרח העבירה לא הרי שלגבי הבועל סבור הרמב"ם שלולא פסוק
תתייחס אליה ,כי הרי עבירה שעושים באונס אינה מיוחד המלמד שבגילוי עריות יהרג ואל יעבור
מתייחסת לעושה ,לעומת זאת אם היא תעשה זאת היה לבועל מותר לעבור על העבירה בכדי להינצל
מרצון העבירה תתייחס אליה ,לכן למרות שעקרונית ממיתה ,כי הגם שאין קישוי אלא לדעת וממילא הוא
יש לה היתר לעבור את העבירה גם מרצון ,כי הרי אינו אנוס ,אבל הרי ההיתר הנלמד מוחי בהם ולא
אם היא לא תעבור על העבירה יהרגו אותה ,והתורה שימות בהם נאמר גם כאשר הוא עושה זאת מרצון.
אמרה וחי בהם ולא שימות בהם ,אבל כל שיכול
לעבור על העבירה באופן שהעבירה לא תתייחס באונס ולא ברצון
אליו ,ממילא אין לו היתר לעבור על העבירה באופן
לעומת זאת לגבי הנבעלת מוכח בשיטת
שהיא מתייחסת אליו. הרמב"ם (פרק א' מהלכות איסורי ביאה הלכה ט')
שגם אם היא היתה נתונה בסכנת חיים ,למרות
אך כל זה רק ביחס לנבעלת שיש לה אפשרות זאת אם היא היתה מתרצה לאנס לא היה לה היתר
לעבור על העבירה באונס ללא התרצות ,לעומת זאת לעבור על העבירה ,וזאת למרות שעל הנבעלת לא
הבועל שאין לו אפשרות לבעול באונס כי אין קישוי חל הכלל שתהרג ואל תעבור ,ואם כן יש לתמוה
אלא לדעת ,ממילא מותר לו לעשות זאת מרצון ,כי מדוע שלא יהיה מותר לה לעבור על העבירה גם
הוא עושה כן בכדי להינצל ממיתה ,וההיתר לעבור מרצון ,והרי התורה אמרה וחי בהם ולא שימות
עבירה בכדי להינצל ממיתה הוא גם כאשר הוא בהם ,וכמבואר (בעלה א' אות א') היתר זה נשנה גם
עושים כן מרצון. אם היא תעשה זאת מרצון.
אמנם להלכה גם לבועל אסור לעשות כן וזאת וכתב הברכת שמואל (כתובות סימן ז' אות ו')
מאחר וגילוי עריות הינו אחד משלושת העבירות לבאר את החילוק בין הבועל לנבעלת ,הנבעלת
החמורות שדינם יהרג ואל יעבור ,אך מובן מדוע מאחר והיא יכולה לעשות זאת באונס ללא שהיא
התורה הוצרכה ללמד אותנו שאין היתר של גילוי תתרצה לכך ,ממילא אין לה היתר לעשות זאת
עריות גם באנוס ,כי לולא זאת היה מותר לבועל מרצון ,וזאת למרות שהיא עושה כן בכדי שלא יהרגו
לעבור על העבירה למרות שהוא עושה כן גם מרצון, אותה ,אך הרי התבאר (בעלה א' אות ב') שאם יש
וזאת בגלל שלבועל אין אופציה אחרת ,וכל שאין לו אפשרות לעשות את העבירה באונס והכרח ממילא
אופציה אחרת הוא נכלל בהיתר התורה "וחי בהם - אין היתר לעשות זאת מרצון ,כי מאחר ואם היא
ולא שימות בהם" ,הגם שהוא עושה כן מרצון.
הנני מוכן ומזומן לקיים מצות וחי בהם
בגילוי עריות והרי תמיד הוא גם רוצה כי הרי אין (עלה ב')
קישוי אלא לדעת ,ומדברי השאילתות הוכחנו
(בשריג ב' עלה ג' אות ג') שאין פטור של אונס אם אמנם בעלה ב' אות א' הבאנו את דברי
מצטרף לאונס גם רצון ,ולכן למרות שאונסים אותו השאילתות (פרשת וארא שאילתא מ"ב הובא
לבוא על הערוה אך מאחר ואין קישוי אלא לדעת בתוספות ביומא דף פ"ב עמוד ב') שתמה מדוע
התורה נזקקה ללמדנו שאין היתר של פיקוח נפש